הָאַהֲבוֹת שֶׁלָּנוּ

נוגה, זועק - אהבות שלנו  מתחילות עם לידתנו ומתחוללות בהם שינויים במהלך החיים. השנאות שלנו נוצרות במהלך החיים בשלל של מצבים ואנחנו מבקשים את השד אמא. במחיצת השד שלה חשים טוב, מוגנים, בטוחים. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבת טובה וחמימה. שנדע רק אהבות  שלא נבקש את השד של אמא.

מכל האהובות שחווינו ונחווה רק אהבה אחת לעולם תישאר;שדי אימנו

כמה חכם מכמה נכון

בין האהבות שלנו 

והמגע האינטימי

עם חלב האם

תְנוּבָה לתְבוּנָה
האהבות גדלות מתעצבות 
מתקרבות מתרחקות

מתעצמות

ובְּהוֹפְכֵנוּ לְמָקוֹר לְאַהֲבָה וּלְשִׂנְאָה

ואז השנאות שלנו נוצרות

במגע האינטימי

עם הכאב

ואשליות

והסוף

וַאֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים אֶת הַשָּׁד שֶׁל אִמָּא

בין אהבה ושנאה - כתבת נפלא

הקרבה  המגע לגוף האם,

היניקה משדיה,

שלב ראשוני של

חיבור, אהבה והגנה,

דאגה לכל מחסורו.

עם הגיל, נוצרות אהבות

חדשות, כשהיניקה בעוכרנו

מושרשת.

במסע הזמן, נחשפים 

לשנאות הנוצרות

במגע אינטימי.

פה אנו תרים אחר

הקירבה לשדה של אמא

המסמל יציבות כפי שהייתה

ביום היוולדנו.

כתוב נפלא

עונג לקריאה !!!.

לשבוע של בשורות

עליזה.

השיר בנוי משני בתים מקבילים, האחד עוסק באהבה והשני בשנאה. שני הבתים מתחילים במשפט דומה: "האהבות שלנו נוצרות..." ו"השנאות שלנו נוצרות...". הקבלה הזו מדגישה את הקשר ההדוק וההשלכה ההדדית בין שני הרגשות העוצמתיים הללו.

השיר מסתיים במשפט: "ואנחנו מבקשים את השד של אמא". משפט זה מעלה את התשוקה האנושית הבסיסית לחזור אל המקור, אל הביטחון והאהבה הראשונית. היא מעידה על החיפוש המתמיד אחר חיבור עמוק ומשמעותי עם עצמנו ועם הזולת.

תודה רבקה יקרה על השיר העוצמתי על שני חלקיו שכתבת .

שבוע שקט ומבורך

שמוליק

אל שורשי האהבה וגם השנאה הובלת אותנו. כשהכמיהה הגדולה לאהבה, זו שינקנו עוד בינקותנו, היא המנחה את האדם.