סיפורים

אלוהים אף פעם לא גר אצלי בבית. במקומו, בביתי דרו כל מיני יצורים: שממיות, פרפרים חבויים בחרכי הקיר, חתול אחד או שניים (ולפעמים שלושה וארבעה), ליד כלי קרמיקה יפי-צבע וצורה, אבל סדוקים, עשרים כפתורים נפלאים ומבריקים, כמה עטים ישנים וקסת הדיו של סבא, כחולה-ירוקה.

אמי טענה שאלוהים שוכן בכל פינה בביתנו הצנוע..אני-חשבתי להיפך: אלוהים לא בחר לשכון אצלנו. אני חושבת שהוא ניסה, אבל הניסיון לא כל כך הצליח בידו. ״הוא״ נתקל בי, ונאלץ להתקל בתור הארוך של החיות הפגועות שהחבאתי בארון, ובפרפרים שבורי הכנף שמצאו להם מקום מחבוא בפינת התקרה, וכל השממיות שהיצלתי

ממות בטוח בידיו של אודי הנורא, בן השכנים, שלא לדבר על קסת הדיו ויתר החפצים שהצלתי בדרכם לפח האשפה..

אמי הייתה בטוחה שאני מכינה שעורים, או קוראת ספרים, או עוסקת באחת מהמטלות שהוטלו עלי: היא לא ידעה לקרוא את אותי: לא הבינה כי תחת המסכה של עמלנות יוצרת התחבאתי לי אני- עם עולם היצורים הקטנים שלי, שאלוהים זנח ואני מצאתי בפאתי הדרך, וניסיתי להציל.

ניסיתי להגשים את האמירה שאלוהים נמצא בכל אחד ובכל מקום- ואולי חשבתי לעצמי בסתר, שאם אצליח להציל את כל החיות המסכנות האלה, ואת הפרפרים שזהרם הועם, אולי גם אני אהפוך חלק מאלוהים, וכך אקבל כוחות מיוחדים, כדי שאוכל להציל יותר פרפרים ויותר שממיות, ויותר חתולים.

האמת-ידעתי, כבר מגיל צעיר ביותר, שאלוהים לא רק שאינו שוכן בביתנו, אלא שלא ביקר מעולם. הראיה החותכת הייתה, שלא תמיד ניצלו גורי החתולים שהחבאתי בארון המרפסת, ולא אחת מצאתי פגרי פרפרים ליד החלון.

השממיות נעלמו, וכל מה שנשאר לי בלב היה כאב גדול וחלל עצום, על שאלוהים לא טרח לבוא ולגור אצלי בבית, או לפחות לבקר אצלי בלב.

כל הזכויות שמורות לBeeBee

תגובות