מחכה

שפה עשירה

יפהפה. מצודד . מעורר!

תודה אדם היקר על השיר סיפור המרגש והמרתק. במכחול מילותך

אתה מצייר אישה הנמצאת לבדה בבדידות עמוקה. אתה משתמש בשפה עשירה במטאפורות ותיאורים חושניים .

בהמשך מתקיים  מפגש בלתי צפוי עם גבר. המפגש הזה, שמתחיל בהבטחה של חיבור, מסתיים באכזבה גדולה יותר. המעבר בין תחילת השיר לסופו  יוצר מתח דרמטי ומדגיש את אופי החיים כרצף של תקוות ואכזבות. שיר נהדר אדם היקר.

לילה טוב

שמוליק

מסקרן אותי לדעת מה הם היבטך בשיר הזה אולי אחכים מכך. ואם תפרט אשמח לקרוא.

יום רביעי מבורך

שמוליק

ההיבט שלי לגבי המפגש שלהם בבר:

הגבר על אף בדידותו, אינו מחפש אישה לחיות איתה או לבלות איתה. הוא חי עם ה 'עצמי עצמי' שלו, והכוונה לעצמי הפנימי האמיתי, האלוהי שבו, ולא רק עימו, אלא  בערות ומודעות בו ועימו ואליו, וזה ממלא את חייו. וזה גם משתקף בדמותו, מאוד משתקף. ולכן כאשר נכנס לבר, היא מייד קלטה משהו שונה, שונה באופן מהותי שלא ראתה מעולם לפני כן, ובוודאי לא בבר חשוך... הוא מצד אחד ריתק אותה, ואפילו מיגנט מבטה; ומאידך, זה איתגר אותה שאוליי תצליח לפתח יחסים עם גבר אצילי במובהק שכזה. הרי זו המומחיות שלה לפתות ולעורר גברים להימשך אליה...וכשהיא קרבה אליו ויושבת לצידו עם כל הנשיות הפאםפטלית חושפנית מבושמת שלה... הוא מחייך וחיוכו מאיר, להעביר לה את האור האלוהי שבתוכו, כי הוא קלט מהמיגנוט שלה אליו, שהיא יכולה לקלוט את אורו, ואפילו צמאה לאור הזה... ובכך הוא גם ממשיך לשדר לה, שכל הפיתוי הנשי שהיא משדרת לו, לא  משפיע עליו והוא נשאר בתוך 'העצמי עצמי' שבו, ושתפסיק עם כל שידורי הפיתוי שלה אליו ; ויחד עם זאת, הוא לא רוצה לנהוג בזלזול כלפיה, בשום אופן, ובאדיבותו הוא מזמין לה בירה לשתות איתו. ובכך מתייחס אליה בגובה העיניים, ברעות, כפי שאדם רוחי אציל אמור לנהוג כלפיה. ותוך כדי השתיה הוא מסביר לה בעדינות למה לא מעוניין להתקרב אליה ולפתח עימה יחסים...וכאשר סיים לשתות את הבירה שלו, הוא לא ממשיך לשבת איתה, כדי לא ליצור אצלה רושם שהוא אולי כן רוצה להתפתות ולהתקרב.. ואז הוא קם לצאת... אך בטרם עוזבו, הוא שולח לה מבט שיש בו אור-עזוז-טהור, כדי להטביע בה את המבט הזה, שאמור להעיר ולעורר את  ה'זרע'  שבה שהגיע כבר לבשלות לקלוט את האלוהי, ובעצם כבר צמא לכך...כי זה מה שהוא קלט מהמגנוט שלה אליו... והזרע הזה אכן קלט את המבט הזה, שהעיר ועורר אותו - ולכן הדמעה שפרצה בה, דמעה שמהולה בבושה ובהכרת תודה מעומקי ליבה. 

זהו ההיבט שלי, שאותו ניסיתי להעביר במפגש בבר. חיבוק לך ידידי לכתיבה.

שיר-סיפור רגיש, מעודן ונוגה. שם באפלולית הבר כמעט ונוצרו היחסים, אך עליה לדעת כי טוב לו בגפו. 

וְשֶׁעָזַב, שְׁתֵּי עֵינָיו  

נָהֲרוּ לְתוֹכָהּ 

ודִמְעָה תַּמָּה נִצְנְצָה

בְּאַפְלוּלִית הַבַּר.