שירים

ילד מיוחד

 

חייו, מיקשה נבולה

צועקת ריקה,

רודפת לתפוש בבגדיו,

מתפוררת באוזניו הנסוגות.

 
והוא

אצלי בא לחנות  מסער

ובאצבעות גרומות

מגיש לי דקויות של אהבה

וזרועות –

תשר הפוגות מצער.

 

במבט שואל

מבקש , אילם,

בצחוק נוהם, נבהל,

"חבקי עוד קצת

טרם לילה,

כשחושך בי נגלל."

 

 

ואני הולכת הביתה

מכבה את האור.

 

 

 מוקדש באהבה לילדי גן-אור, אקי"ם. ל: י.

תגובות