פַּעַם אַחֲרוֹנָה / הָאֳנִיּוֹת אֵינָן יוֹדְעוֹת לִשְׂחוֹת /

נוֹפֵי אַרְגֶּנְטִינָה חוֹלְפִים,
מֵחַלּוֹן הָרַכֶּבֶת, תְּמוּנוֹת מִתְחַלְּפוֹת.
הַטַּנְגּוֹ רוֹקֵד בָּרְחוֹבוֹת,
גָּאוּצ'וֹ עַל סוּס דּוֹהֵר בַּשָּׂדוֹת.

מַלְבּוּשִׁים צִבְעוֹנִיִּים, רֵיחוֹת מְשַׁכְּרִים,
אֶרֶץ קְסוּמָה, חֲלוֹמוֹת מִתְגַּשְּׁמִים.
הָרִים מֻשְׁלָגִים, נְהָרוֹת זוֹרְמִים,
אַרְגֶּנְטִינָה, אַהֲבָה נִצְחִית.

*******

אֳנִיּוֹת לֹא יוֹדְעוֹת לִשְׂחוֹת, 
הֵן תָּמִיד רַק שָׁטוֹת
עַל פְּנֵי גַּלִּים מִתְגַּלְּגְּלוֹת, 
וְכָךְ אֶל מְחוֹז חֶפְצָן מַגִּיעוֹת

תודה רבקה על שני השירים שכתבת. הראשון  שיר געגועים וזכרונות והשני מלא בתהיות.

אני כתבתי שירים קצרים במקום תגובה.

שבת רגועה ושקטה וחג פורים שמח במידת האפשר.

שמוליק

שתיהן מעלות תהיות יותר מאשר תשובות. בחיפוש אחר היציבות, השורשים, ובסיס האיתן. 

הראשון - מצדיקה, נלהבת - את מצדיקה נסיעתך בכך שאת תחווי נופים שבלעת בילדותך.

השני - מרבה שנות חיים, מרבה תהיות: ככול שאת מרבה בשנות חיים, יש לך תהיות ולא רק האוניה לא יודעת לשחות, גם את לא.

תודה רבה לך רבקה היקרה, שבת טובה וחמימה, חג פורים שמח.

כמה כייף לנסוע ברכבת

לראות את הנופים המתחלפים

ואת מכאן זה שלך

ארץ הגאוצ'ו

הטנגו והסמבה -

מקסים

והנה כשאת מתעשרת בשנים

עולות התהיות

האניות אינן יודעות לשחות

גם את לא - 

מקסים ונפלא

שבטובה

כן, זוהי החוויה שרצית לחוות

עוד פעם אחת לראות את הנופים חולפים מול חלון הרכבת

 נופים מוכרים שלא תראי יותר.

הארץ שהייתה שלך, ארץ הטנגו החושני.

אני חושבת שאני מבינה

ובעצם אני לא מבינה את התחושה הזו

את המראות שהם שלך והם הולכים ונמוגים ככל שהרכבת מתקדמת...

ולגבי האניות שלא יודעות לשחות, 

חייכתי.

זה קורה לי לא פעם, שאני מחפשת משהו

ונתקלת במשפט או בפסקה לא מובנים

אבל מגרים אל המחשבה, ואז

אני מעתיקה לי כדי שלא יובדו.

אבל יש דבר אחד שלא ילך לאיבוד

ולא אשכח את קיומו, והוא לא מוזר

וזו אהבתי שלי אליך.

אוהבת אותך, מחבקת אותך

וגם נשיקות שולחת.

לו יכולתי הייתי מגיעה אליך לירושלים

כדי לתת את החבוק הזה ששמור עמדי בשבילך.

נורית שלך.

.

נוריתי יקירתי, 

תודה-תודה-תודה!

תודה על קריאה + תגובה כֵּנָה, 

תודה על החיבוק, הוא עוטף אותי, 

תודה על מי שאַתְּ, 

תודה!

אוהבת אותךְ, 

מחבקת אותךְ, 

רבקה שלךְ

---

.

נוריתי יקירתי, בוקר טוב!

פורים שמח! (אִם אפשר...)

ברשותךְ, 

ואך ורק אִם אַתְּ יכולה: 

הצילוּ !!  הצילוּ !!!

תצילי אֶת שני הקצרצרים שלי מחצות לילה, מאֶתמול בחצוֹת: 

"פרחים לאלמנה הרווקה" - אני מאמינה שאַתְּ כֵּן יודעת מי

היו דַּנְטֶה, פֶּטְרַארְקָה, ו-רוֹדוֹלְפוֹ וָלֶנְטִינוֹ, 

ושאַתְּ כֵּן תביני מָה עשיתי עִם / מי היא "האלמנה הרווקה ".

"סיפור מצמרר (אקטואליה)" : שוב, אני מאמינה שאַתְּ כֵּן 

תביני אֶת הסיטואציה - כולל מי הם "ההורים" ... 

תודה רבה-רבה-רבה בכל מקרה, נוריתי יקירתי. 

שלךְ, כל עוד, <לב>

רבקה, נודניקית במצוקה -

---

הפסדתי עכשיו אפשרות להגיב במילים מושכלות

Your wish is my command, 

כי אחרי שמזגתי לי קפה ולקחתי את המחשב

ועניתי למה שפירסמת.. ראיתי את בקשתך.

אבל זה לא מונע משלוח לך עוד חיבוק

ושלש נשיקות מתוקות

נורית שלך.