מֵאַיִן בָּאתָ וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ

קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשֹׂךְ כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם". ישעיהו.
עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה.
דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.
• מֵאַיִן בָּאתָ? מִטִּפָּה סְרוּחָה;
• וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה;
• וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן? לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אבות.
מֵאַיִן בָּאתָ וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ
מֵאַיִן בָּאתָ אֵלּוּ הֵן מַסְקָנוֹת מֵעֲבָרְךָ
לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, אֵינוֹ הֶעָתִיד, אֶלָּא תִּקּוּנֵי דֶּרֶךְ שֶׁתַּעֲשֶׂה.
הַהוֹוֶה אִם כֵּן הוּא הַשְּׁאֵלָה הַנִּצְחִית, לְאָן מִכָּאן?
אִם תִּהְיֶה אָדָם תֵּדַע לְאָן! תִּשְׁאַל אֶת הַיְּהוּדִי הוּא לָרֹב יוֹדֵעַ לְאָן.

כי באשר אינך יודע מאין באת, איך תדע לאן אתה הולך?
מצב: "וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהוָה עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר."
"וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת." מלעמוד אל מול פני גברתי אני בורחת // שכשאני ניצבת מול פניה אני השפחה והיא הגברת. ומאחר ואני זו שממשיכה את שושלת אברהם כי שרה הגבירה עקרה. אני אמורה להיות הגברת. ומשעינת אותי אני בורחת מפניה.
"וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ? כלומר אם תדעי מאין באת [שהנך שפחה] תדעי גם לאן את הולכת. ורק אז, "וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע יְהוָה אֶל עָנְיֵךְ". פ' לך-לך.
"אֵין נָבִיא בְּעִירוֹ" אומר הניב העברי. [אָדָם יּוֹצֵר אֵינוֹ זוֹכֶה עַל פִּי רֹב לְהַצְלָחָה וּלְהַעֲרָכָה בֵּין בְּנֵי סְבִיבָתוֹ, שֶׁלִּבָּם גַּס בּוֹ, לֹא כֵן הַיַּחַס אֵלָיו בַּמֶּרְחַקִּים.]
"וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם". פ' וישב.
-וכן היה בישו יש"ו. "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת: {ג} וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם: {ד} לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: {ה} אַחֲרֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן: {ו} וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ". פ' ראה.
ישו עשה אותות בפני פשוטי העם ועלה בידו לקמבן אותם. משבא לעיר הולדתו בית לחם שם מכירים אותו חכמי וזקני העיר. לא עלה בידו לתת אות ומופת. ואמר "אין נביא בעירו". כלומר מכירים אותו מילדותו ושהכול בלוף.
כך היה גם במוחמד ובהתרסה לישו. במכה עובדי האללים האמינו להבליו מבלי שביקשו ממנו אות ומופת. וכשבא למדינה ביקשו ממנו היהודים אות ומופת. ומשכשל כעס עליהם ואמר אינכם מתביישים לבקש משליח האלוהים להביא לכם אות ומופת. וביטל התורה כמו שהנוצרים עשו להם ברית חדשה. ומשאין הישמעאלים מקבלים את עובדת היותם בניה של השפחה. כלומר משאינם יודעים מאין באו אינם מוצאים הדרך ללכת אליה. ומכאן שנאת צאצאי יצחק ולא רק שלא יכלו לדבר אתם שלום אלא רוצחים אותם. הנוצרים מאמינים בתורה אבל לא במצוותיה ומכאן הברית החדשה. המוסלמים זייפו עקדת יצחק וקבעו עקדת ישמעאל. ומכאן ביטולה של תורה ורצח כל בניה.