1. כובעו של הכובען / 2. חורף כאן / קיץ שם / ...

אהבתי .  רבקה יקרה

בראשון - שתי דמעות זלגו מעיניו של הכובען ואת לא מעיזה לשאול לפשר הדבר.

בשני -  מאז שאת כאן חורף קר - חם ואת בהיון ואת חוששת מאוד מהילד שיולד לך. היו לך סיבות טובות לדאגה.

תודה רבה לך רבקה היקרה, לילה טוב.

1. כל כך הרבה אנשים

     מצטרפים היום למעגל הדמעות

     כל כך הרבה שכול

    איך אפשר לשאול?

2. בין בואינוס איירס

     ובין ירושלים

    בין החום שם

   לקור כאן

   התחושה שמשהו רע

   עומד לקרות.

תודה רבקה יקרה על שני השירים הקצרים עם הרבה חומר  למחשבה על מה שקורה לנו כאן במציאות העגומה בה אנו חיים.

יום רגוע ושקט

שמוליק

הפנים של הכובען - כמו הכובען אצל אליס - 
ואת ראית אותו - עם הכובע שהסתיר עיניו אבל בכל זאת ראית
שתי דמעות - ולא העזת לשאול - וכל כך הרבה דמעות עכשיו
בין כאן לשם - ואהבתי את התיאור הזה:-

הַחֹרֶף הַזֶּה בְּהֵרָיוֹן / וַאֲנִי חוֹשֶׁשֶׁת מְאוֹד מִפְּנֵי הַיָּצוּר שֶׁיִוָּלֵד / 

מקסים

-

השיר השני העביר בי צמרמורת, מעין מפלצת עומדת להיוולד כאן, דבר מה מעוות. 

והכובען הזה, שאינו רוצה לראות, ואת... אינך רוצה לשאול. 

בשלש שורות סיפרת, רבקתי היקרה, סיפור טרגי של כובען.

לרגע הוא הזכיר לך את אותו כובען מטורף, שאליס פגשה בבית הארנבים.

ואז, ואז השתנה הסיפור, הכובע שהסתיר את פניו כאן ברחוב שלך, הסתיר גם צער גדול

הסתיר כאב ואולי אבל... רק שתי דמעות גדולות סיפורו את סיפורו.

ואחר כך סיפורת לי על החורף המשוגע, חורף חם. כן אני יוצאת לצעוד במכנסיים קצרים ובחולצה קלה

וזה בינואר... ובדרך פוגשת ילדים שהולכים לבית הספר בסנדלים.

ומה תביא לנו השנה המעוברת?   מוטב לא לשאול.

<לב> נוריתי יקירתי, <לב> תודה!! תודה רבה!! <לב> אגב: רק אַתְּ שמתְּ לב שזאת שנה מעוברת ... <חיבוק> <לב>