עיניים שחורוֹת ירוקוֹת תכולוֹת מימיוֹת זהובוֹת ...

ומן הקבר ינסה שוב חלום ההתיישבות בעזה של מטורפי ביבי לקרום עור וגידים.

שירך דרמטי מאד ונוגע , רבקה היקרה.

"כשהעיניים בוכות הפה לא מחייך." ~ אבאריסט דה פארני.

כל העיניים של כולם בלא יוצא מהכלל רואות מה קורה כאן עכשיו. איזה הרס וחורבן גם פה וגם שם ורק אלוהים יודע מתי כל הסיוט הזה יגמר.

תודה רבקה יקרה על השיר העוצמתי והקשה במיוחד עכשיו בבוקר כששומעים את הידיעה המרה על נפילתם של שמונה חיילים. יהי זכרם ברוך.

מי שמחפש נצחון משלה את העם. כבר נאמר במלחמה אין מנצחים.

יום קשה

שמוליק

שָׁם קֶבֶר פֹּה קֶבֶר שָׁם הֶרֶס פֹּה הֶרֶס שָׁם קֶבֶר פֹּה קֶבֶר

שָׁם קֶבֶר פֹּה הֶרֶס שָׁם הֶרֶס פֹּה קֶבֶר שָׁם קֶבֶר 

פֹּה הֶרֶס שָׁם הֶרֶס פֹּה קֶבֶר שָׁם קֶבֶר 

פֹּה קֶבֶר שָׁם הֶרֶס פֹּה הֶרֶס

שָׁם קֶבֶר הֶרֶס קֶבֶר

<לב> אביה אהובה, יקרה-יקרה לי, <לב> תודה! <לב>

זועק - העיניים רואות קברים הרוסים בכל מיני צורות. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום שקט.

אל השנאה המתפתחת אצל הפלשתינאים כשהם רואים את ההרס מול עיניהם. 

גם עינינו רואות, את הפליטים מן הצפון מן הדרום. את תוצאות הטבח האיומות ואת ההרס.

החזרה הזו על המנטרה

הרס פה הרס שם, קבר פה קבר שם...

מטלטלת.

משני צדי הגבול אצלנו ואצלם - אין הבדל

בכאב של אנשים שאבדו את ביתם שאבדו את משפחתם.

קשה היה לי לקרוא את הדברים

את החזרה הזו.

ועכשיו רבקתי אשתף אותך במשהו קצת מקברי.

קראתי פעם אחת וכשהתחלתי לקרוא פעם שניה, כדי להכנס למילים,

הטלפון צלצל. 

אני מדבר מאתר ההנצחה של הנח"ל... אמר הקול.

בקיצור, חמישים שנים למלחמת יום כיפור מקים הנח"ל אתר הנצחה חדש,

ובקשו ממני תמונות של מוקי, וכתבות.  וכמובן גם השתתפות בהגהה ובנכונות הפרטים וכו'.

בקיצור לרגע לא ידעתי איפה אני נמצאת, כאן או שם.

טוב, נחזור לכאן ועכשיו, לכאוס ולכאב כאן ושם להרס ולקברים

ואני גם חושבת על היום שאחרי...

גם הקשים  

מרוב  מראות  הופכות למימיות

קשה המראה