זקנה בכיסא גלגלים

.

בכל מקרה, תיאור עדין, רגיש, מבין ואֶמְפָּתִי. 

אולי מבט מעומק ההתנסוּת/החוויה האישית של הדּוֹבֵר. 

דיבר אליי מאוד ואהבתי לא-פחוֹת.

תודה רבה-רבה-רבה, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

הַזְּקֵנָה בְּכִסֵּא גַּלְגַּלִּים

מַקְשִׁיבָה לְמַנְגִּינַת הַפְּסַנְתֵּר

וְהִיא מְבִינָה שֶׁזּוֹ

עַכְשָׁו תַּכְלִית חַיֶּיהָ 

פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר.

תודה צביקה על שיר רגיש מאד שציירת במכחול מילותיך.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

הביטה בידי הקסם של הוירטואוז על הפסנתר, ואולי באותו רגע השלימה עם מצבה וידעה בבטחה כי ספורים ימים.

אוי,

 זה עצוב. 

מעורר תהיות - הזקנה בכסא גלגלים הגיבה כמומחית כאילו שכחה את גילה או שמא השלימה עם זה שזו תהיה ההתלהבות האחרונה שלה. תודה רבה לך צבי היקר, שבת טובה.

יפה השיר ומעניין על אותה זקנה היושבת על כיסא הגלגלים. יתכן  שהמנגינה היפה - הזכירה לה שיר נחמד מתקופת  צעירותה,   ושימח אותה? על זה נאמר:

"כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב".

 [שמואל-א, ט"ז, ז']

 שבת שלום ומבורך.