לכתוב למען הקהל

מי שכותב למען הקהל של העתיד כותב דבר בלתי קריא לנצח שכן אנשים שלא חיו בימינו לא חיים את מה שעברנו והם לא יבינו על מה אנחנו מדברים. תודה רבה לך נורית היקרה, שבת טובה.

כל כך נכון אמרת את זה, דני ידידי.

שבת שלום, שבת שקטה ורגועה.

הכתיבה חייבת להיות רלוונטית להיום, רק אז היא משמעותית. ומעצם כך גם תיוותר לנצח. אך אם הכוונה היא רק לכתוב דבר מה אימורטליטי שאינו מחובר לעכשיו-זה לא יעבוד. כל כך נכון ומדויק. 

זה כל כך נכון.

הכתיבה היא לקהל של היום, 

ואם זו כתיבה באמת איכותית, מיוחדת,

יהיו לה חיי נצח.

שתהיה לנו שבת של שקט ושלווה .

צודק  ג׳ורג ברנרד שו ,

שירים שאינם רלוונטיים ונוגעים, 

הם שירים שיעלמו עם השנים ויש רבים רבים כאלה.

שיר השירים אשר לשלמה לנצח ישאר  או השיר של חיים גורי באב אל וואד

שחלק ממילותיו הם:

באב אל וואד,
לנצח זכור נא את שמותינו,
שיירות פרצו בדרך אל העיר.
בצידי הדרך מוטלים מתינו.
שלד הברזל שותק כמו רעי.

הם שירים הכתובים כל כך פשוט ונפלא 

וישארו לנצח.

שבת שלום ונבורך

שמוליק

תודה שמוליק ידידי,

כתיבה היא באמת לא מכוונת לנצח, 

נכונים דבריך לגבי שיר השירים.

הדוגמא של השיר באב אל וואד, לא ממש מתאימה.

זה שיר ששרים אותו ביחוד בימי זיכרון, כמו עוד שירי מלחמה

אבל אין לו חיי נצח, שירים חדשים תופסים מקום, וכבר ממעטים להשמיע את שירי מלחמת השחרור.

גם בספרות, ספרים שקיבלו פרס נובל, הם נפלאים, אבל לא לרבים יש חיי נצח, רבים מהם כבר נשכחו.

שבת שלום, שתהיה לנו שבת שקטה ורגועה.

.

אני עוד מטושטשת מהטיפול התרופתי, נוריתי, כך ש- ייתכן 

שאברבר. 

חושבת על סופרים-משוררים שכתבו לבנֵי תקופתם ולא קיבלו 

תהודה כלשהי בזמנו, או התקבלו חלקית. לורד ביירון, למשל, 

שהתקבל בברכה בתחילת דרכו ואחר כך דחו אותו, בעיקר,

בגלל חייו.

בצרפתית ישנו המושג Les Poéts Maudits. מי שטבע אותו הוא

המשורר Paul Verlaine, בספרוֹ באותו שם, 1884-1888. היום

המושג מתייחס לא רק למשוררים אלא גם לסופרים וליוצרים

בכל האמנויוֹת. (המושג הנ"ל בעברית: אולי "המשוררים

הארורים" או משהו קרוב.)

למען האמת, להבנתי, כל יוצר רציני יוצר לתקופתו-שלו. 

יש שאינם מתקבלים בברכה, שאינם מובנים, ורק אחרי דור

או יותר מישהו מגלה-חושף אֶת יצירותיהם. 

ויש שלעולם לא ייחשפו - כי כתבו יצירות חסרות איכות, חסרות 

תוכן משמעותי, חסרוֹת ייחוד. להם לא מתאים המושג. ולא 

חשוב כמה הם רציניים במלאכתם. וממש-ממש לא חשוב 

כמה הם יומרניים (בעבר, בהווה, בעתיד).

קשקשתי לךְ מספיק, נוריתי יקירתי. 

הטשטוש לא מונע ממני להודות לךְ על המשפט, 

לאהוב אותך, 

לשלוח חיבוק ונשיקות, 

לאחל לךְ שבוע טוב, נפלא, 

ולברך אותך שוב ושוב על נינךְ, אורי המתוק. 

שלךְ, תמיד, 

רבקה

---

.

נוריתי יקירתי, 

נגעתי בנושא עוד לפני שקראתי כאן אֶת משפט המחץ של 

ברנרד שו. התייחסתי לכתיבה בדרך אחרת, מזווית אחרת.  

אִם יהיה לךְ פנאי וחשק: 

"גנים. ערים. הכול ולא כלום (אחד מן הראש) / ... "

(יש קצקצר אחריו.) מתאריך 19.8. 

תמשיכי לרחף, אִם בא לךְ. 

:))

אוהבת אותך מלא-מלא, 

רבקה

---