בבניין הזה ...

<לב> <לב> <לב>

וההווה הזה מדאיג ביותר. בבנין הפרטי שלך את רואה את פסיפס העם הזה. והבנין הזה הוא סימבולי. לאן פנינו מועדות? 

<לב> <לב> <לב>

בַּבִּנְיָן  גָּרִים מִשְׁפָּחוֹת שַׁכּוּלוֹת

בְּצַד כָּאֵלֶּה

שֶׁבְּלִבָּן חֲלוֹמוֹת וְתִקְווֹת

וְהֵם רוֹאִים בְּעֵינַיִם מִשְׁתָּאוֹת

כֵּיצַד הַתִּקְרָה בַּבִּנְיָן

מִיּוֹם לְיוֹם הִיא מַנְמִיכָה

וּבְבִנְיַן אַרְצֵנוּ נְנֻחַם.

ההשוואה לבניין , לדיירים , לחלומות ולתקוות  למה שקורה במדינה שלנו היא בלתי נמנעת.

תודה על שיר מחאה עוצמתי שכתבת רבקה יקרה.

שבוע טוב וחג פורים שמח

שמוליק

<לב> <לב> <לב>

שיר כאוב ונוגע רבקה יקרה

<לב> <לב> <לב>

רבקתי היקרה, אני מנסה להאחז באותו בדל תקווה

כי אחרת, אנה אני באה, אנה באים ילדי...

עצוב וכואב, זה לא הבית שהנחנו את יסודותיו

וקיווינו שהקירות שהוקמו יהיו איתנים ויתמכו בתקרה.

אבל התקרה גולשת ויורדת ועוד מעט היא לא נוכל ללכת זקופים

ועוד מעט היא תמחץ אותנו.

אני מתפללת שמשהו יכניס מוט ויצליח לעצור את גלישת התקרה

ועם ג'ק, לאט לאט הוא ירים אותה ונוכל להזדקף.

בינתיים רבתקתי יקרה, אני מחבקת אותך

ונשיקות שולחת

אולי אם כולנו באמת נתאחד ולא נוותר

נצליח...

<לב> נוריתי יקירתי, <לב> הגיעו. תודה ענקית לךְ <לב> ומשלוח מיוחד מכאן אלייך עִם שלי + אהבה רבה-רבה-רבה. <לב>

מעורר תהיות - בבניין הזה דרים כאב ושכול לצד בדל של תקווה, מיצג ומעורב ואת תוהה מי עודנו חולמני לדמיין את העתיד במנותק מן ההווה. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבוע טוב.

<לב> <לב> <לב>

רבקה יקרה

************

כאב ושכול

לצד שביב תקווה.

והתקרה מעל לראשם

הולכת ומנמיכה קומתה

החשש  להמחץ, 

מאד מלחיצה, 

שמשהו יתקע איזה מוט ויעצור 

את כל המהומה המתפרצת ... 

גם כך מאוחר מידי. 

שיר מחאה תמציתי צרבת

ויש בו הרבה מתחושות ליבך ... 

חיבוק לשבוע של בשורות

והמשך יום רגוע

באהבה

שלך

עליזה

<לב> <לב> <לב>

<לב> <לב> <לב>

אלה אנחנו הדיירים במדינה הזו, ובינינו יש את אלה החולמניים

שמדמיינים עתיד ללא הווה..

זה חצי העם המחפש הקלות בענישה והמתת מערכת המשפט..

יפה רבקה יקרה 

<לב> <לב> <לב>

<באמת?> <לב>