חזרה ליצירות
סיפורים

אהבה של פעם אחת

אריק | (20/11/2006 14:46) | 80 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
שקיעה  עוצרת  נשימה , קרעה  שמים  לגיזרי  ארגמן  ,
שילחה  ניצוצות  של  אש  באישוניי  , הציפה  את   שארית   ליבי-
ששקע    במצולת  אכזבת   אמש   , שבאיבחת   מבט,
 נקבעה   בזיכרוני   , חרוטה לבלי הסר .
 כפר  יווני  על   צלע  הר  , שבתיו  נשפכים  לים  , גגות אדומים
 בוהקים  סוככים  על  בתי  חימר  לבנים    , גינות ירוקות  צמודות 
 שרכים  מטפסים  כורכים  עמודי  סוכות  ,  אבנים   משתלבות
 מרצפות   שבילים   המתפתלים  בניבכי   גן   העדן   הזה
 ואת  כל  התמונה  הזו   מלווים צלילי   בוזוקי  הבוקעים    ממסעדות
הפרוסות    בטיילת   הצמודה לנמל  הדייג  .
חופשה  בת   שלושה  שבועות   , נותרו   עוד   יומיים , כהרגלי    אני פוסע
  לאורך הטיילת  נושם   מלוא  ראותיי  את בריזת  אחר  הצהריים. 
  נעמדתי  ליד סלע    גדול בדמות  כונכיה    שהגלים  פיסלו   בסבלנות
אין  קץ   ,בוהה   באופק  ,  ממקד ראיה בקו המחבר  ים  ורקיע
 הבוערים   באש   שקיעה   , כדור   האש    יורד אט  אט
עוד  מעט    ישקע   במים  ובערתו   תכבה.
לפתע    היא מופיעה  , אני  רואה   אותה  בזווית  העין  ,  כל כך  הדורה ,
 יפיפיה  ממש ,  היא   נעמדה   לא  הרחק  מימני ,    סרקתי סביב
  היא  הייתה  לבדה  , מה עושה יפיפיה כזו  לבד  ?   תמהתי
מנסה להסתיר   התרגשות   שאחזה  בי    , נראה כי   היא התמסרה לקרני    שמש   אחרונות   , החלטתי  להתקרב   , צעד  ועוד  צעד 
 היא  לא   הגיבה , עוד  צעד  ועוד  צעד  , הייתי  כבר  במרחק
של   מטרים  ספורים  ,  נעצתי   בה  עיניים   ואז  הבנתי   את   פשר
 היתעלמותה  מימני     , עינייה  היו   עצומות    היא  לא  הנידה  עפעף,
    נראתה   כמתרגלת   יוגה   מקצועית  , מחשבות   רבות   חלפו   בראשי  ,  כבר   פינטזטי  איך  שאני   לוקח   אותה ,  בונה  לה  בית, 
והיא  לא  עוזבת  אותי  לעולם  , צעדתי   עוד   צעד     ונעמדתי
במרחק   נגיעה  , ליבי  הלם    בחוזקה   , עינה  עדיין   עצומות
 כיחכחתי  בגרוני     ,כאומר הינני   , ואז   בלי כל אזהרה   מוקדמת 
היא   המריאה   בחבטת   כנף   , ליבי  השבור  ועיניי    ליוו   אותה  , 
 היא   עפה     הרחק  מעל  גגות  הרעפים  האדומים,    ונעלמה 
 בניבכי   גן   העדן   הקסום.
 
 

תגובות

חזרה ליצירות