שיח מלפפונים

שיח מלפפונים / קרן שדה מור ©

באה ילדה ושתלה שם שתילים

הרבתה במים ובאהבה

עבדה סביב

והאדמה נתנה את טוּבה.

צמחו השתילים והיו לשיח

הרבתה הילדה בטיפול

ובאהבה להניח,

צמח השיח -

ורבו בו מלפפונים להגיח.

זימרו הבולבולים ציפורי השיר מסביבו

ניקרו בו נקירות

בחטף הגניבו טעימות,

"לכו עופו בולבולים שכמותכם

אלו המלפפונים שלי! לא שלכם!"

נופפה הילדה לעברם וקראה:

"חפשו לכם מאכל אחר!".

יום אחד מעבר לחומה – מחלוקות היא מפרידה,

עמדה השכנה וריננה

מתחתיה קרא נער בתדהמה:

"אמא! תראי מה גדל אצלינו באדמה...

הרי זה פלא של ממש!

איך צמח כאן שיח מלפפונים –

הן כלום פה לא נוקש

לא השקענו, לא טיפחנו

לא נתנו, לא שתלנו,

איזו שמחה קיבלנו!".

שחקו הבולבולים

ועימם צחקה גם הרוח הטובה -

הנה שיעור גדול בענווה;

מי מחליט פה?

מי קובע?

מי מפזר את הזרעים כפסולת?

ומי באהבה נוגע?

למדיני רוח צחקנית והומה

איך להיות עוד ועוד כְּתָמַה,

למדיני מה בין מחלוקות וריבים

כאהבה בין אויבים,

ומה בין פסולת ולכלוך באחר

כאור שהולך וגובר,

למדיני הנתיב להבין ולראות

להרפות ליבי מול סגירות שגויות..

הלא רק כמה חודשים קודם בערך

היו שם שתילים בלבד, ללא כל הדרך...

והרוח, משועשעת, בנחת עונה:

"אכן, זהו הערך ילדתי.. זהו הערך."