יצירות אחרונות
בְּשׂוֹרַת יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא/ מאת: אהובה קליין (c) (0 תגובות)
אהובה קליין /שירים -29/03/2024 16:48
פניו חרוטות בליבי - לאהרון אלמוג באהבה (5 תגובות)
דני זכריה /שירים -29/03/2024 07:15
בְּלֵב הַנֶּפֶשׁ (7 תגובות)
שמואל כהן /שירים -29/03/2024 03:09
התחלות וסופים (2 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -28/03/2024 21:34
שיר השבוע - כבר אביב (4 תגובות)
*לנה* /שירים -28/03/2024 21:33
קָפֶה טוֹרְטוֹנִי (10 תגובות)
רבקה ירון /שירים -28/03/2024 12:41
כּוֹחַן שֶל מִילִים - מוקדש לאילונת - ש.ח (11 תגובות)
אביה /שירים -28/03/2024 09:47
וודאות אין מקריות (2 תגובות)
משה חזן /סיפורים -28/03/2024 09:10
סיפורים
הילדה ובלוק הקרחאם סבתי, בובה פרל, אישה זקנה מאד, עור פניה מלא קמטים המזכיר את ידיה של הכובסת שלנו לאחר יום כביסה. משהייתה מחייכת היה נפער פיה חסר השיניים כמו מערה של הרי הכרמל. כולה כפופה כסימן שאלה נתמכה במקלה. "הבובה" רצתה תמיד לגור עם בתה הצעירה אסתר שגרה בשכנותנו. גם כשהלכה לביקור לסבתי והיו מחביאים את מזוודתה על מנת שתישאר, התעקשה תמיד לחזור לאסתר. ביום ששי אחה"צ, הלכנו כהרגלנו לים. התעכבנו ליד ביתה של הבובה כשאני חסרת סבלנות. מדוע המבוגרים צריכים לדבר כל כך הרבה ומדוע איננו הולכים ישר לים?!חצינו את החולות ברגל כשכלבנו "תקיף" רץ בשמחה סביבנו. קיץ, חם, אבא אפרים אריה ואני ממהרים להגיע לים ולטבול במימיו הקרירים. כבר צריך לחזור? הרי רק עכשיו הגענו? אולי עוד קפיצה אחת למים? נהדר! הרגליים מלאות חול ושוב צריך לשטוף אותן במים. ומה באשר לסנדלים? הרי גם הן מלאות בחול. ואני מתנדבת לרוץ ולשטוף גם אותם במי הים. עוד נגיעה במים הנעימים. מה קרה? תמהתי! מה כולם נראים כל כך מודאגים ועצובים? דווקא אני הרגשתי מצוין אחרי הרחצה בים. "הבובה מתה. אנו מוכרחים לשים אותה על הקרח עד לצאת השבת". תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |