להתאהב בשריק שרק

להתאהב בשריק שרק

אם אתם בעניין של ציפורים, אז יש לי סיפור נחמד ואמיתי :))

בגן הורדים,  בירושלים הבירה, בפינה שקטה וריקה מכל נפש חיה,

התרווחתי על הספסל, ביום שישי בשעת הצהריים,  

 כשבאתי לאירוח במלון בעיר לסוף שבוע של שבת-תרבות.

מעל ראשי, כמו על ראש התורן , בין הסבכה של העצים הגבוהים, 

עמדה ציפור שיר אחת ושרקה, 

ולפי השריקות, הבנתי, שזה דווקא הזכר, 

השריקות היו מונוטוניות, חדות אך נעימות לאוזן... 

שריקות של חיזור 

את זה , השורק מעלה- מעלה חיפשתיו בעיניי, ומשלא הצלחתי לראותו,

 שרקתי לעברו...באותו המקצב...ושוב ניסיתי לקלוט את מיקומו...

הוא שרק , ואני אחריו שרקתי, הוא שרק ושרק ואני אחריו,

 פתאם דקת דומיה, שתיקה של תהייה?! …

וכדי שלא יהיה משעמם, הצעתי לו שריקה במקצב אחר...

והרי זה פלא -  ניעניתי מיד בשריקה ממנו,

וכך הבנתי שחזרנו לסימפוניה, שלא הייתה מביישת את המקהלה , מההצגה בהיכל התרבות , אמש...בעלי נרדם כבר מתחילת ההצגה, והשריקות שיצאו לו מהפה ומהאף, תאמינו לי , לא דמו אפילו לא במעט, לשריקות של זה (זו)הציפור, 

המרנין את לבי… 

עם השריקות של בעל -הכנף , הרגשתי כמו  אני שלמה המלך -

כמו שיש לנו חיבור, עילאי,  רומנטי ?!.. 

ומי מבין שנינו , נחשב למזוייף ?! 

<ושוב הזכיר לי את הסיפור של המלך שלמה - הדבורה והפרח...>

בעודי שורקת ברננה, ובהתרגשות מה, בן-זוגי הגיע בצעדים חרישיים, ובלי להסיח דעתי, התיישב צמוד לירכיי, רישרש קלות בשקית בה ארוחת הצהריים- 

סנדוויצ’ים ושתייה, 

הם הגיעו בדיוק בזמן - הייתי כל כך צמאה …גוועת...

אחרי שלוק מבקבוק השתיה המרווה, וביסים קטנים מהסנדוויץ הנוטף עמבה, כמו זו היתה לי  ארוחת המלכים , חזרתי לשריקות של המחזר, לההוא, לבעל -הכנף, 

הרבה יותר נמרצת...

והוא, בעל - הכנף, שהיה נלהב ומלא אהבה אליי, כנראה, נעלב, כי סתם את מקורו ולא נשמע ציוצו עוד....

עד שנשמעה שריקה, מבן-זוגי-שהחל גם לגפף גופי  בחמדה - 

"הופה, הופה, כבר אי אפשר לעזוב אותך לבד...״

והציפור מעל, בראש הסבכה, עמד גבוה יותר, התרחק ממקומו הקודם,

גם הוא החל לשרוק...ולשרוק...שריק שרק , שריק  שרק , ואני התחלתי להתאהב 

בשריקות שלו, כמובן,

של בן-זוגי :)) 

לילי   א…