יוֹם הֻלֶּדֶת

מְיַלֶּדֶת מוֹלִיכָה אוֹתִי

בְּבִטְחָה לַחֲדַר הַלֵּדָה.

שִׂמְחָה בְּקוֹלָהּ:

אַת נֶהֱדֶרֶת - הִיא מִתְלַהֶבֶת לִי.

רֹאשׁ יַלְדִּי בּוֹקֵעַ מִתּוֹכִי - אֲנִי לוֹחֶשֶׁת.

עוֹד טִפָּה תִּלְחֲצִי - הִיא מְעוֹדֶדֶת.

כְּאֵב חַד מְפַלֵּחַ בִּי עֹנֶג שֶׁבִּפְלִיאָה.

הֵנָּה הוּא מוּלִי בְּיָדֶיהָ הַטּוֹבוֹת.

צְחוֹק פּוֹרֵץ מִגְּרוֹנִי

מַרְעִיד חֶלְקֵי הֲוָיַתִי.

תּוֹדֶה מִזְדַּמֶּרֶת בְּלִבִּי

עַל חַיִּים חֲדָשִׁים מְתוּקִים.

גַּם אֲנִי נוֹלֶדֶת מֵחָדָשׁ.

תִּינוֹקִי מְחַיֵּךְ אֵלַי.

בִּלְחָיָיו שְׁתֵּי גֻּמּוֹת חֵן.

אֲנִי קוֹרֵאת לוֹ רוֹנֵן:

שֶׁתָּמִיד יִהְיֶה מִתְרוֹנֵן

וּמַרְנִין אֶת כָּל הַפּוֹגֵשׁ בּוֹ.

אֲנִי חָשָׁה דְּמָמָה עֲמֻקָּה

חוֹבֶקֶת כָּל, מְמַלְּאָה יֵשׁוּתִי,

הַמּוּרֶמֶת וְצוֹמַחַת אֶל עַל,

כְּמוֹ "צַמֶּרֶת גְּשׁוּמַת עַפְעַפַּיִם".  (אלתרמן)