אוטופית הזוועה

שלום,
זה אנחנו, הנעלמים, שמסתובבים כפופים ואיטיים.
היי, זה אנחנו שעולים לאוטובוסים, שעוברים על פניכם ואתם נשארים ישובים מתעסקים בחיי האחר באינסטגרם צבעוני של מותרות. 
מה הם חיי האחר? האם אתם יודעים מי אנחנו ומה אנחנו? האם אתם מבינים שעל רצוננו לחיות ולהתקיים ולא להכחד נלחמו על האדמה שעלייה אתם עומדים?
שחווינו עולם מלא בחוץ והבנו, אנחנו אחראים לעצמנו, לא ניהיה אהובים בשאר העולם אלא רק במקום שאליו חלמנו ופיללנו להגיע כשהיינו בגלות, עולם של אברהם, יצחק, ויעקב. שרה, רבקה, רחל ולאה. 
ואותו משה ששמע את הקול שאנחה אותו, שחרר את עמי.
אל המקום אליו חלמנו לחזור, לחדש ולהתקיים בו.

בזכותנו, בזכותנו, אתם עוד כאן, חיים.
בזכותנו, בזכותנו אתם יוכלים ללכת עם ראש מורם ובחזה מתוח.
בזכותנו, אתם נהנים מ -ים כחול שגם אותו אתם שוכחים לפעמים.

אותנו, אותנו ניסו להפיל ולחמנו עד זוב דם רק בשאיפה להגיע למקום הזה, למקום שבו נוכל לחיות. מקום שאותו חלמנו ופעלנו להקים- עשינו דברים איומים רק כדי שתוכלו להגיד זה המקום שלי.

אנחנו החלטנו, אנחנו לא ניהיה רדופים עוד. אנחנו נתפלל ונתפלפל בקול גדול, בגאווה, במדינה ששטחה כגודל ציפורן על גלובוס גדול, החלטנו, שבשטח הזה  שניצור לעצמנו עולם משלנו, אוטופיה קטנה ובו הרים מושלגים עד מדבר חמים,  אותו עולם גדול שרצה להכחיד אותנו. החלטנו שנראה את הזריחה גם את השקיעה מכל כיוון. שנראה שמים מלאי כוכבים ולא מבעד לסורגים מתכתים וגדרות טיל. אנחנו נראה עולם ירוק ומים שוצפים. אנחנו נלחמנו על זה שתוכלו להיות כאן ואתם כעת מתעסקים בתפל, שוכחים אותנו, שוכחים את סבתא שלכם שקמה בודדה בבוקר וחסר לה את החיוך של הנכד, את סבא שלכם ששפוף ומתקשה להרים מבטו כי הוא חושש לכשול בצעדיו.

אתם שוכחים אותנו, אנחנו האנשים שבזכותם אתם כאן, שבזכותם הצלחתם לנצח את העולם ומ6 מליון שנספו על ידי רודן אכזר והראנו לו מה זה עם 6 מליון ו780 אלף אזרחים יהודים שחיים עדיין, משימתו לא צלחה.
אנחנו הבסיס שלכם. 

בקשתי היחידה:
אז אם תראו אותי עובר באמצע הרחוב עם גב שפוף, תסיבו את תשומת ליבי, תתנו לי להרים מבט ולראות את החיוך המואר שלכם כדי שיהיה לי כוח ואדע שלא לחמתי לחינם.
אם תראו אותי באוטובס, איטי בצעדיי ואבוד, תרימו אליי מבט ותאפשרו לי לשבת, אני מבטיח שאתן לכם להמשיך לשבת כי אתם העולם שלי ששאפתי ושיצרתי, אתם העולם שלי שחלמתי עליו.

אל תשכחו אותי, בבקשה מכם. תשמעו את הסיפור שלי כדי שעוד 20 שנה, כשכנראה לא אהיה כאן והעולם יישכח או יכחיש שהייתה שואה לעמים וניסו לטהר אזורים שלמים. תתנו לי את המקום לספר לכם כדי שאתם תשמרו את הזיכרון - ולא תשכחו.