כמו שק קמח

כמו שק קמח 

"אל תשאל איזה יום עבר עליי..אמרתי 

אל תשאל"

והוא חיכה, ישוב על קצה מיטתם.

כשמגבת מכסה חלציו. לאחר שיצא מהמקלחת

והיא בבייבי- דול סאטן ורדרד , שופעת  תשוקה 

״והקיץ הזה לא נגמר, ודווקא עכשיו 

המזגן מקולקל, 

נגמר לו הגז...״

הוא ידע שהיא תספר לו, הוא לא שאל ,

 והיא לא תשאל- 

איך עבר עליו היום, איך טחן עוד יום במפעל, 

במפעל הקמח.

היה זה יום מיוחד עבורו, טחון עד דק...

מאותו הרגע, 

שהכריז מנהל המחלקה שהוא פורש לגמלאות 

והוא, הוא שעבד שנים רבות, כמעט עשרים שנה 

בחריצות ובנאמנות, הוא יהיה בין המועמדים 

למשרה הנכספת זו, 

המנהל הפורש בסופו של דבר, 

לא הכריע הכף לטובתו.

את טובתו הוא יכול למצוא במקום אחר 

יש לו כישרון, יש לו תבונה, יש בו את הכוח 

הוא ימצא עוד "עבודה שחורה"... ממלא

כפות ידיו מיובלות, ציפורניו כסוסות 

מלאות אבק ופיח, 

גופו כחוש, אך פניו תמיד מקרינות אור, 

הוא אף פעם לא מביע יאושו,

 לא בפניה …

"אתה מקשיב לי, שאלתי אם אתה מקשיב..."

והוא יודע גם אם לא ישיב, 

היא תמשיך בלהט, 

באותו הלהט שעבר עליו היום, 

יום קיץ שרבי , בשיאו...

אין מי שיחכה לטכנאי של המזגן…

הבת שוב עזבה את החבר שלה…

הבנים רוצים להגר…

ואיך אפשר כך  ל… 

להיזרק מהמפעל 

כמו היית איזה שק קמח

לילי א…