מורה לחיים

מורה לחיים  / יהושע רוזנברג

בבית הספר 'לדוגמא' לבנים

דור חדש של תלמידים -

שלא הכירו אותך 'מורה לחיים',

לא התוודעו אליך 'מחנכת למופת',

דור אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת נָעֳמִי.

השולחן בסלון ביתנו, זוכר

את גווך הרכון מעליו,

אחרי שנרדמו הילדים

וסיימת כל מלאכות הבית,

מכינה את שיעורייך ליום מחר.

שעון השמש שמעל בית הכנסת 'זוהרי חמה'

עדין זוכר את זיו פָּנָיִךְ    

בלכתך מידי בקר לעבודת הקודש

בשימך פְעָמַיִךְ לבית החינוך.

אבני המרצפת בסמטת רחוב שילה

זוכרים פסיעותיך בדרכך לרחוב לוד,

תיפוף כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ  - 

כַּכֹּהֵן בבואו אֶל בֵּית הָאֱ-לֹהִים.

שער ברזל חרקרק

זוכר הלמות לְבָבֵךְ, המחסיר פעימה  

בְּבֹאָה רַגְלַיִךְ

אל פתח בית הספר.

הגיר בכיתה עוד זוכר

רוך ידיך, עדינות אצבעותיך

והלוח שומע אִמְרֵי נֹעַם מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ

קולך בשיחתך עם תלמידיך. 

ואני ראיתי

ואני שמעתי

ואני ידעתי

ואני זוכר הכל.