מבראשית

זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם

וַיְבָרֶךְ אֹתָם -

וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם,

וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּו,

וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה

וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם.

אבל אנחנו, רַעְיָתִי תַמָּתִי,  

מראשית בריאתנו – כְּרֻבִים,

פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה

וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו,

ושלום ביניהם ואוהבים זה לזה

ונוהגים אהבה ורעות.

הייתה אהבתנו סְנֶה -

בֹּעֶרֶת כָּאֵשׁ וְאֵינֶנָּה אֻכָּלָה.

שוב מתחיל העולם מבראשית -

לבשו השמים את כסותם הלבנה

ומזגו כוס ראשון של ברכה,

כבר התקשט עץ השסק

בתכשיטי פרחיו הבוהקים

הרוח מלטף בעוז את ראשי הברושים