ביקור המוזה

מי שיש לו שעות קבועות של כתיבה, יכול להתחבר למוזה. לא בטוח שהיא תגיע בקלות, אבל זה זמן שהכותב מתיישב לכתוב והוא מצפה למוזה, או לדמיון. 

בכתיבת שירה זזה לא עובד כך. 

אבל אז באה השאלה איזו מוזה אני מזמינה

האם את ארטו - שהיא אחראית על שירי אהבה

או אולי את אוטרפה שהיא שמביאה את השירה הלירית

ואולי אבקש מקאליופה שתביא לי שירה אפית... ואכתוב אפוס גדול

על החיים או על המלחמה.

מה שבטוח שאת פוליהימניה לא אזמין - כי אין לי שירי תהילה לאלים

כי הם אף פעם לא הוכיחו לי את קיומם.

אבל כעת כמה מילים ברצינות עלי ועל המוזה, היא הייתה לי תמיד חברה שעזרה לי ברגעים קשים, אבל היא אף פעם לא באה לפי הזמנה, היא הייתה מחכה לי במטבח בשעת לילה מאוחרת כשהשינה מאנה לבוא, או על חופו של ים ביום חורף קר היא עלתה מתוך הגלים ולחש לי מילים יפות. לפעמים היא נותנת לי מילים שמחות כשדמעות יורדות מהעין ולפעמים היא לוקחת אותי למחוזות אחרים שם היופי נמצא.

ולפעמים גם מצבים מצחיקים היא מעלה ומביאה לי.

אז אנסה אחרי פריקת מזוודות וחזרה לשגרה לקרוא למוזה ולראות אם היא תגיע לקריאתי - או כמו שהיא מתנהגת בדרך היא תבוא בהפתעה.