לחלוחית בזווית העין

אז ידידי היקר משכת אותי אל התיבה (פנדורה) , מקום אליו לא פיללתי להגיע, גם לא בדיוק כיוונתי אליו בחלומותיי . אבל כפי שטענת ובצדק , מרגע שעיניך שזפו את "יצירתי" היא הפכה שלך ולכך אני בוודאי מסכים, יתרה מכך אני אפילו גאה על כך.

לפיכך הרשה לי באדיבותך רק לשאול מספר שאלות : 1. על מנת להבין עד הסוף- האם טוען הנך כי המצב סטגנטי  דהיינו מה שהיה הוא שיהיה ואין כל סיכוי לשינוי ? 2. האם אתה אישית אופטימיסט או פסימיסט – או שלדידך השאלה הזו אינה רלוונטית. 3. ברמה המעשית - מה עלינו לעשות, אם בכלל, כשלטון – למדר מיעוטים ? לייצר ולקבע מעמדות? לבצע אפרטהייד גזעני? להיפרד באיזושהי דרך? להתעלם ? להביט לצד השני? האם לא יכול להיות שאי עשייה כמוה כעשייה שלילית או בשאלה נוספת :אם נתעלם האם הבעיה תיעלם?

אם אתה שואל אותי ראוי לשלל הבעיות שמנית להיות מטופלות טיפול דינמי רב מערכתי הכולל : קודם לכל חינוך וברמה המערכתית הרחבה ביותר ,לאחר מכן  חקיקה , התכנסות של פורומים אזרחיים כאלה ואחרים לליבון צרכים וחיפוש פתרונות בלתי שגרתיים כמענה על אתגרים משותפים של כלל/מרבית רכיבי האוכלוסייה באשר היא, אנחנו צריכים המון המון אמפתיה בחברה וסולידריות .

אני לא מקבל בשום אופן את הדיכוטומיה הזו – את צבעי השחור לבן שמסמנים כל אותם אלה שמראש החליטו שאין מה לעשות כי "יצר האדם וכו'....." ואז כמובן לשיטתם / שיטתך המצב תמיד נפיץ ותמיד יש להביט בחשש ימינה ושמאלה כי זו גזירת הגורל וכי "לנצח תאכל חרב".

אנשים הם לא רובוטים , הם אינם מתוכנתים לבצע סדרה של משימות מובנות מראש , לא משנה שיוכם הדתי, העדתי , הגזעי וכו' ונכון , כפי שציינתי קודם, נדרשים תהליכים ארוכים ומרחיקי לכת שבחלקם יצליחו יותר וחלקם, למרבה הצער, ייכשלו כשלון חרוץ , אבל מי שלא ינסה לבטח ייכשל ויכשיל (ויחשיך) את כולנו.

אולי אנחנו , אתה ואני, צריכים לצאת  בפרויקט משותף -לכתוב דואט בו אתה כותב על הנגד ואני על הבעד. אולי בהמשך נעשה משחק תפקידים הפוך בו אני אבטא את דעתך ואתה את דעתי ומזה נרויח משהו

העיקר שנקיים דיאלוג מתמיד בינינו

ובא לציון גואל.

תודה על דבריך אייזיק. אנא סלח לי (בהכללה), אני מרגיש שדו השיח בינינו, תופס יותר מדי שטח באתר. שירים לגבי דידי, הינם דרך מסויימת לתמצת אמירות, שלא כספרות. אנסה שלא להאריךמדי (מקווה שאצליח), ועל כך סלח לי. 

1.    כל מצב הקשור בחיים, אינו קבוע. זו אמירה אנושית, המסתמכת על הזמן האנושי, הניקבע לפי הטבע. לפי הטבע, ולא לפי שעונינו. התייחסות  לקביעותו של דבר, קשורה בזמן העובר עת הוא נחשב לקיים. אם מצבים נשארים קבועים משהו, במשך תקופה המורגשת עלינו כארוכה, נאמר שהדבר אינו מישתנה לאור אמירה זו, אני, לגבי דידי, אומר שבני האדם אינם מישתנים בהתנהגות האנושית שלהם, וזה נכון מאז עת הבריאה. שים לב: אני חילוני ומעולם לא הייתי דתי. אינני מאמין באלוהים – אני יודע שהוא קיים. לא ארחיב בנושא זה. אז מה כן מישתנה, מישתנה הסביבה, משתנים יחסים, משתנים מצבים, מישתנה הידע האנושי שהינו פסיק הידע המצוי. הידע המצוי נגיש, אך המדע אינו חוקר את הדרך להגיע אליו, כי המדע הוא דרכו של זה שאינו מוכן להודות בקיום אלוהים. בהכללה, המדע הוא האלוהים של מתנגדיההכרה באלוהים. יעולנו להחכים לאין שיעור, אם היינו יוצרים קשר העברת מידע עם אלוהים. משל למי שמתכנן חופש מוגבל זמן, בארץ לא מוכרת, והינו מומלץ לקשור קשר החלפת מידע, עם ישות מאותו מקום, ישות שתספר לו על המקום, אפשרויותיו, מחיריו, מיקומיו וכיו"ב, דבר שיחסוך ממנו מאמץ, בזבוז זמן, כסף וכו', וישפר את חופשתו לאין שיעור.

2.    אני גם פסימיסט ןגם אופטימיסט. מה שמעניין אותי בקיומו, הוא עם ישראל. בהקשר זה, ארצי הינה אהובתי האמיתית, ומה  שקורה לה הינו עיקר לי. אני מודע לדעות השונות הנובעות מסיבות שונות, אך מה ש"מזיז" לי, הינה השאלה, האם זה טוב לנו, על פי דעתי. אני בהחלט יודע לטעות.

3.    מה עלינו לעשות ברמה המעשית.

אני מעתיק את הקטע האחרון מתגובתי הקודמת: "התשובה לתוכן המועלה בשירך, היא שינוי היחס לאחר. בעייתנו היא, שאנחנו רואים את העצמי, את האני שלנו, כערך העליון בחיינו. זו טעות קיומית. האחר הינו הערך העליון של חיינו. ללא האחר אין חיים"

זו התייחסותי לשאלה "מה עלינו לעשות ברמה המעשית". זהו שינוי גישה משמעותי ביותר לגבינו כציבור, והקושי הינו גדול מאד, מפני שכל חיינו, אינינו חיים על פי כך תפיסתית. מעשית אנחנו מונחי האַחֵר. הוא הערך העליון בחיי היום יום המעשיים שלנו. כשאני מתייחס לאחר, אני מתייחס לאחר בעמנו, ולא בקבוצות אחרות (פוליטיות, דתיות, אתניות וכו'). מי שאינו נימנה על עמנו, מצוי לגבי, בעדיפות נמוכה מאיתנו.

אל תעלה לי את הערך דמוקרטיה. זהו ערך נחמד אך מוגבל ביותר, ומשמש ככלי עויין על ידי לא מעט גופים ויחידים.

כינוסי פורומים, וועדות חקירה כאלו ואחרות, אקדמיזציה וכו' הכל בולשיט, שעיקר תוצאתו הזמן העובר (ולא עושה כלום). מדובר בגישה התנהגותית, וזו אמורה לשנות את תרבותנו שטופת המוח.

זה שאתה לא מוכן לקבל את "הלנצח תאכל חרב" מורה עליך בלבד,ולא על המצב. בחן את עצם קיומו של עם ישראל. ככל הידוע לי, אין עם מלבדו, שקיים כל כך הרבה זמן, ו"הלנצח תאכל חרב", אינה שאלה של גישה, אלא שאלה היסטורית. בדוק.

על פי המחשבה האנושית, המבוטאת על ידיך בהקשר הרובוטיזם, מושג צעיר ביותר, לא כן? אנחנו כבני אדם, לדעתי, בהחלט מתוכנתים אך לא פועלים כרובוטים הפרימיטיביים שמצויים בידינו. יכולויותינו הינן אדירות, ואת חלקן הגדול אינינו יודעים כלל.

פה אני מסיים. תודה על דבריך, בהחלט ניתרמתי מהם, ושוב תודה על שירך שפתח את הדרך.

תודה רבה עמיר, גם אני לא אכביר מילים, בהחלט החכמתי ונהניתי מהאתגר האינטלקטואלי גם אם לא תמיד ירדתי לסוף דעתך. שוב תודה , רק אציין שכמדומני העם הסיני קיים יותר שנים וקיים גם רצף התיישבותי של כ-5000 שנה בארצו בעזרת הבידוד בו הוא היה נתון וכך הוא גם שימר במידה רבה את תרבותו.