חברי כנסת חדשים

תודה לתגובתך גלי. כתבת תחזור על עצמך. אני מבין שהתייחסת לאתהחוזר על עצמך. בהפוך על הפוך, אינני חוזר על עצמי, אני מחדש כל פעם. המציאות חוזרת על עצמה (אינה מישתנה). כן, אני חוזר על עצמי, ואמשיך לעשות כך, אם המציאות לא תשתנה. זה הרגיל שהוגב מפיך, הרגיל המבהיל שאת רגילה לו. מי שכותב שירים רבים על אהבה, לא חוזר על עצמו? עולם כמנהגו נוהג. רצוי להתייחס, ולשנות אם רצוי ואפשר. לגבי הכתוב, נראה לי שבהחלט אפשר.

לא ציפיתי להתנצלות. מצידי את מותרת בכל.

סליחה על התבטאותי. לא התבטאתי נכון. כוונתי היא שמבחינתי, מותר לך לעשות הכל, בנושא שלי. ("הרשאה שלי"). אם אחשוב/ארגיש לא טוב עם זה - אומר לך. כל טוב ושבת שלום.

תודה לתגובתך איש. פוליטיקה הינהנושא מובנה, בכל מי שחי בחברה. העיסוק בה מסביב לשולחן המשפחה או החברה, פסיבית, אינו עיסוק במלוכלך, אלא דעות עליה. הפוליטיקאים שחיים אותה, הם אלה שיוצרים את ליכלוכה. הם עוסקים בליכלוך, ואין ביניהם נקיים. כשעוסקים בלכלוך, מתלכלכים. פוליטיקאים שנראים לך נקיים, הינם נקיים יחסית. לא יכול להיות פוליטיקאי נקי. זה מזכיר לי, להבדיל, שלפני שנים, עבדתי בבית מלאכה מכני, בו עבדו גם בעל הבית ואישתו. עבודות ברזל, מסגרות, ריתוך, חריטה וכיו"ב. אני הייתי מתלכלך משהו, אך האישה, שעשתה בדיוק כמותי ויותר, היתה נקיה. מדהים, עד היום אינני יודע איך. היא היתה בערך בגילה של האמא שלי. אישה נהדרת, שכל חיי לא אשכח.  

הפוליטיקה מתאימה לאנשים שאינם ישרים~לאנשים תככנים והמציאות מוכיחה זאת

נקווה שאולי הפעם יצטרפו  אנשי יושר

יום נעים

מרים

תודה לתגובתך. הפוליטיקה אמורה לעסוק באזרחים. אני מקווה שאת כבר יודעת, שלדעתי, חברת ישראל הינה מושחתת, והמשתמע מכך, הוא שכל השייכים לחברה זו הינם מושחתים. יש בהם מושחתים פסיבים ויש מושחתים פעילים. בחברה מושחתת, אין אפשרות שלא להיות מושחת פסיבי. זו סביבת חייו של הפרט, ואם "ישחה נגד הזרם" מובטח שלא יוכל להתקיים. המזונות התעשיתיים שאנו אוכלים, מוכנים על ידי תעשיינים מושחתים, שכל מטרתם הינה רווחיהם. לשם כך משתמשים בחומרים זולים, בחומרים לא נכונים,בחומרי זבל וכד'. וודאי את יודעת על חברות בניה וקבלנים, שמשתמשים בחומרים עלובים ופגומים. הדברים נכונים לכל דבר בארץ. מאז ילדותי אני מודע לכך, שלארץ מיבאים מוצרים דפוקים בידיעה, משום שפה קולטים אותם כאילו הם בסדר (מכוניות, מכשירי חשמל ועוד). נראה לי, ואולי אני טועה, שמצב זה השתפר משהו. ובכן הפוליטיקה. הפוליטיקאים מושחתים כמו כל אחד מאיתנו, כולנו אותו דבר.. כך הרופאים (בוודאות), כך השופטים, כך מפקדי הצבא, כך אנשי התרבות... אף אחד לא יוצא מהכלל. הפוליטיקאים, קרובים לצלחת הגדולה של היש בארץ, והם נוטלים ממנה ללא רשות (ובזדון), במידה הגדולה ביותר שהם יכולים. את (ואני) יכולים לקוות שיהיה יותר טוב, אך התקווה הזו אינה מצדיקה דבר. היא לא תתקיים. כדי לשפר את המצב, יש להכיר בו, ולשנות, אך שינוי עצמי הינו מהדברים הקשים ביותר לאדם. ניתן לשנות, אך לא רוצים באמת לשנות, אז מקטרים. יש תקווה שגנץ ישנה, מסוג של "אני לא יכול, אז אולי הוא, שאינני יודע עליו דבר - ישנה". מצב דבילי לדעתי. גנץ מושחת (עם קבלות), איש צבא בסוס כוח, וטיפש בניהול אזרחי. אי פעם שמעת על דמוקרטיה צבאית?". ובכן אין כזו. היא אינה יכולה להתקיים. הפוליטיקאים מנגבים את שפתיהם, המוציאות אמיתות שקר,  בנייר טואלט.

לפי דבריך הפסימיים וזה בלשון המעטה הכל ניראה שחור וקודר

יש לך איזה פיתרון מעט אופטימי~לאחר קריאתי את מסקנותיך

שאין בהן שביב של תקווה עלינו להחזיר את המפתחות של מדינתנו

היקרה וללכת לגלות שהיינו בה כבר אלפיים שנות~שם הרגו~שרפו והתעללו בנו

אז מה לדעתך הפיתרון? לקטר זה לא פיתרון~תחשוב על משהו

יצירתי שיכיל מעט תקווה למצב שאתה מתאר

יום נעים ומחשבות נעימות למרות ועל אף

ממני מרים

שאלת אם יש לי פתרון, אך לא ציינת למה כוונתך, פתרון למה? אם היינו מדברים, שאלתי היתה נענית מיד, אך מפני שאנו כותבים וכדי לא לשוחח בכתיבה, אתייחס לשאלתך, כשאלה לפתרון המצב, והמצב המיוחס הוא שחיתות החברה בארץ. אני מקווה שלכך התכוונת. כן מרים, יש פתרון. הגישה הנוכחית המשמעותית של החברה,מתייחסת לאדם, לפרט,  כמרכז. כלומר האני העצמי בו, הינו המרכז. זו גישה לא נכונה ועלובה. האני העצמי אינו המרכז, ואסור שיהיה. מי שצריך להיות הפרט המרכזי בחברה, הינו האחר. בלעדיו אין חברה. חברה אינה בנויה מפרט בודד, היא בנויה מאחרים, רק מאחרים. כמו, אני האחר שלך ואת האחר שלי. האחר הוא זה שהחברה קיימת סביבו. הוא בן/בת זוגנו, הוא מוכרנו משלו, הוא קונה מאיתנו, הוא משרת אותנו ואנו משרתים אותו וכו' וכו'. כל החיינו סובבים סביבו/סביבם. החברה חייבת לשנות את מרכז ההתייחסות מאתה עצמך (האני העצמי) כמרכז ההוויה, לַאַחֵר. כפי שאת וודאי יודעת, גם התיחסותן של חברות/ סוכנויות/ אירגונים וכד' הינה התייחסות המרוכזת בעצמם. האנחנו שלהם, הינו תחושת האני העצמי שלהם. מין אנחנו עושים, מרכז הדברים, הכל סובב סביבנו, זו טעות איומה. גופים וכיו"ב, קיימים כדי לשרת, ואם אינם עושים זאת נכונה (איכות מוצרים, איכות שירות, שירות בזמן סביר וכו'), אינם שווים, או כפי שאנחנו אומרים "שווים לת..". בקיצור, הפתרון הוא, הבנה ויישום היחס לאחר, כמרכז ההתייחסות, העצמי והציבורי. תשאלי, נו ואיך עושים זאת? והתשובה הפשוטה (והלא מצטעצעת מכיווני) היא: עושים זאת! הבעיה עמנו היא, שאנחנו מדברים אך לא עושים. אם את זוכרת, פעם היינו קוטפים פרחי בר, לקישוט בתינו. לאור פעולת החברה להגנת הטבע, השתנה היחס לנושא קטיף פרחי הבר, הן כגישה והן בגיבוי החוק. זה לקח זמן אך הווה. את היחס לאחר ניתן לשנות, הן חוקית, הן חינוכית, והן מעשית, כמו אמירת שלום לכל אחד, גם אם לא מכירים אותו. אולי תאמרי שזה יהיה אידיוטי, כל הזמן אנשים יברברו 'שלום', אז לדעתי, זה ישנה את הגישה, משהו שלא לשמו לשמו, או לראייתי, שטיפת מוח שמשנה התייחסות. מדוע את חושבת, התייחסותם של הדתיים, כל כך מובנית וחזקה, בהתייחסותם לדרך מלאם את הדת? האם אי פעם שאלת את עצמך? (אל תחשבי שאני רואה בכך משהו שלילי, כי איני). תפילות ומילוי דברים יום יום אותו דבר, מלבד בשבת למשל? זו שטיפת מוח מרים, שטיפת מוח החוזרת על עצמה יום יום, וגורמת לישות להתרגל ולחיות לפיה. אמירת ה"שלום" לאחר, שוב ושוב, ושוב ושוב, הינה גם שטיפת מוח, מלבד הצד 'היפה' שבה. זו הדרך, וזה תיאור הפתרון להפעם.
כל טוב. 

הלל הזקן וצדק~זאת כל התורה ואם נעשה  שלום עם עצמנו נוכל לעשותו עם אחרים

כל טוב ושבת שלום

ממני מרים

אכן ואהבת. כל טוב ושבת שלום.