במקום בה הלכתי לא עבר בו איש

במקום בה הלכתי  לא עבר בו איש

לא נביאי השקר  גם לא נסיכים

הדרך בה פסעו רגליי  גדורה בשושנים

בין ענפי הזית  קול רינת הזמיר

ולאן פניך מועדות  סבי בא בימים?

אל הר האלוהים זעק  הוא והמשיך

להגיש טרוניה להעיר פני רדומים

בני עמי קשי עורף סופגים הם ושותקים

ובני הנעורים כעוסים וממורמרים

יוצאים בליל חורף בלי חולצה וסנדלים

קטעתי תנומתי קמתי מרבצי

כעוס וזעוף פנים, מדוע רק אלי

נכנס לחלומי זקן בא בימים

שוטח טענותיו פורש לראווה

כל תחלואי עמי נעלתי

ת הדלת קבעתי לעצמי

רק אם קלו כל הקיצים

נגמרה התקווה אפסו

הסיכויים אפתח לרווחה

דלתי לאליהו הנביא