מתוך ערפל

מתוך ערפל

כעץ במלוא תפרחתו,

עליו ירוקי עד,

פרותיו טרם בשלו,

בוסר המה, ואני

ידי אינה משגת.

כספינה השטה במים סוערים,

מלחיה נמו ואינם חשים

באחד העולה לסיפון

בחשאי , באשמורת תיכונה,

ומשקיף אליי בעיניו החדות.

אתה האחד, הבא אליי

כערפל שאינו נמוג,

גם כשאני שואפת אותך

אל קרבי כמים חיים,

אינך מתפוגג לעולם.

נשארת אני מרוקנת מכל,

כחבית יין שגמעו את תוכנה,

כוסית אחר כוסית,

וראשי סחרחר עליי

עד כלות.

אתה האחד שמשיק קווים

מקבילים שאינם נפגשים,

רק בשבירתם ישקו זה לזו

והיו לאחד,

אתה.

רחלי גבאי

11/17