רק שקל.

רק שקל.

מאת זיגי בר-אור 

עוד בהיותי ילד, תמיד חלמתי

שאהיה ממש גדול גדול

ארצה שיהיה לי בית מפואר

גם מכונית גדולה ויפה

בדיוק כמו שיש להם כיום.

בכל פעם שסבא נתן לי כסף

כדי שאקנה לי ארטיק תות

שקל אחד תמיד שמתי

לתוך קופת החיסכון שלי.

הסבתא  יותר קמצנית

והיא רק נתנה לי חצי שקל

אבל מצאתי פטנט גאוני,

התערבתי איתה על שקל

שהיום כבר לא ירד גשם

היות שזה בקיץ, והפסידה.

תמיד מאד אהבתי אותם

וקוויתי בכל ליבי שיבוא היום

אוכל להשיב להם באהבה.

משך השנים גדלתי מאד

והחלטתי לפתוח את הקופה

קוויתי שהתאסף סכום נכבד

אך לאחר שספרתי התאכזבתי

כי בקושי אוכל לקנות בזה

אופניי ספורט יד שנייה

ולא בית ולא מכונית גדולה.

כעבור זמן לא רב זה קרה,

סבא וסבתא נפטרו לפתע

ועורך דין הזמין אותי אליו

לקבל צוואה שהם השאירו

ובה היה כתוב להפתעתי

שהם מורישים לי בלעדית

את ביתם היפה והמכונית.

לקחתי את כל שהיה בחסכון

והקמתי להם מצבה מפוארת

משיש שחור ועליה כתוב:

" אהבה היא יותר מכסף "