שירים

שני שירי שקיעה

תעתועים

בשקיפות דהויה 
אני אוחז בקרני השמש 
כמו היו מזבח להקריב את היום 
לאלי הזמן
אך הם מתעתעים בנו 
ומעלימים את האור 
על מפתן הוורידות הזועקת 
כתום הערביים השוקעים 
אל אובדנם הזמני

אך מתוך הקדם
שוב תשוב החמה ותיוולד
כעוף החול אשר ירד למצולות
וזרע את צמיחתו
במילה


בריזה

בריזת הערב נשפה בעורפי
הסבה צומת לבי לנשיקתה
ואני איני אלא עולל בגפי
זוכר את זוהר השמש ותכול אדוותה

מליחות העולם זהרה על עיני
זיכרון מתקתק שנצרב על עורי
מין צלקת ברוכה שנותרה על לחיי
והותירה חותם עמוק בבשרי

ועתה, כשהחשיך נותר לקוות
שאשוב ואפגוש בימה הכחולה
שתמיד מזכירה לי שנאות ואהבות
להטביל את גופי בבריכה הצלולה

תגובות

יום טוב צבי / להקריב את היום / 16/10/2017 08:26
סהרור-תומר קליין / תודה לך / 19/10/2017 18:17
גלי צבי-ויס / תעתועים / 16/10/2017 11:05
יהושע מנחם רוזנברג / ועתה, כשהחשיך נותר לקוות / 16/10/2017 13:56
עידית אורדן / התיאורים נפלאים בשיר. / 17/10/2017 18:04