הבטחות יש לקיים.

הבטחות יש לקיים.

מאת זיגי בר-אור

כולם אומרים שהבטחות צריך לקיים

אז גם אני, הבטחתי לילדיי הקטנים

שבסוכות ניסע כל המשפחה לכינרת

ויצאנו מצוידים בקלקר מלא כל טוב,

בגדי ים, כובעים, שמן שיזוף ומזרנים.

וכאן התחילו הבעיות כי לא מצאנו כנרת

בכל הסביבה ועלה בי החשד שאולי

העבירו אותה לאיזה לסביבה אחרת.

שאלנו בדרך כמה מטיילים אחרים

אך גם הם לא ראו ולא מצאו אותה,

רק אישה זקנה ליד איזה בית ישן

אמרה שלפני כמה שנים הייתה כזאת

וכעת נשארו רק כמה טיפות בודדות.

דאגתי הראשונה הייתה גורל הדגים

ואיך נערוך ארוחת חג בפסח הקַרֵב

בלי המושטים שאמא הייתה מטגנת,

אבל הילדים הקימו צעקות שאני שקרן

כי הם ראו בעיתון תמונות עם האגם

והסברתי להם שזה אגם בנורבגיה.

הגענו לירידה לטבריה ולפתע ראינו

הבזֵק קטנטן של מים בצבע אפור

והילדים התאכזבו לאחר שהסברתי

שזה בטח מי כביסה בפיילה קטנה.

כולנו התאכזבנו ונסענו לאיזה חורשה

ליד מושבה מגדל, פרסנו שמיכה

ומרוב עצבים ורעב הילדים התנפלו

והוריקו לשובע כל מה שהיה בקלקר.

הבטחתי להם שבשנה הבאה ניסע

לנורבגיה ששם בטוח יש אגם גדול

ואולי ניסע אפילו לחוף בתל אביב

ששם יש אגם גדול ששמו ים התיכון.