את/יונתן צדיק

את. את החידה הגדולה ביותר שחוויתי מאז ההיא הבלונדינית ממרטין בקורדובה. 

את חדה עוצמתית ובטוחה בעצמך. אוי בטוחה בעצמך מאוד ועם זאת מסתורית, קשה להשגה,

ניתנת רק לריחוק. 

המלנכוליות שלך מפחידה אותי כי הוא מזכירה לי את שלי. האפשור שלך להרגיש ולחוות את כל 

הרגשות הטובים והרגעים מדאיג אותי כי הוא מזכיר לי שוב את הקלילות הזאת שלי.

ההזמנות שלך לבירה, לאירוע או להשקה מבלבלים אותי כי הם מזכירים לי קצת את הקלילות שלי 

כשאני לא יודע אם חברה, ידידה או סתם אשליה מתוקה שיושבת אצלי בראש. התעוזה שלך

קדימה. הרצון. האמונה. הכתיבה - המילה. כל אלה מסקרנים אותי ואולי באמת הגיע הזמן

שאתן שוב לגלגלי החיים לעשות את קסמם שוב מחדש. עוד פעם מחדש. באמונה יתרה. בדיוק

בדיוק כמו בפעם שעברה - רק בוגר יותר, נינוח יותר, בטוח יותר. סוף. ואולי את בכלל אשליה.