אין חמלה בחיים

יום,יום שעה,רגע וכל שנייה ודקה

אני מרגיש את אותות הזקנה

רגלים כבדים כתפיים וגב בלי שארצה כואבים

המון פעמים אין לי רצון לקום מהמיטה

כל – כך מתחשק לי להמשיך לישון, בכל הרגעים

העייפות הפכה חלק גדול ממני ואינטגרלי לי

עצוב לי עד למאוד,אין טעם למציאות ולחיים

אין לי כלום,הכול ריק אצלי ושממה מסביבי

אין יותר כוח להמשיך לעבוד בשום מצב מהמצבים 

המחשבות מרירות,כמו הזמן אצות רצות לי

עצוב לי מאד,בין הרהור להרהור,הימים אותו דבר עבורי

חושב מה יהיה כשאזדקק לטיפול של תאילנדי

ופיליפיני או הודי ומצמרר לו כהר געש כל גופי

ומתמרמרת לה בלי הרף דואבת נפשי

היום אני נע ונד כמו שיכור והליכתי לא יציבה

חסר שקט מתלבש עלי כבגדים ולבי מלא חמלה

מזמן פרח לו ממני השקט הפרחוני והאהבה

הזיכרון מעכשיו פגום ומראה סימני דעיכה

אף אחד לא מתחשב בי ומשאיר שבילים יבשים

שתבוא הזקנה הכול ישמחו לאידי כול ילד וילדה

מהמשפחה,לא יהיה מי שיבוא לקראתי ברחמים

כולם מחפשים כסף שיטן להם כוח אבל גם עם כספים

לא יספרו אותי מ-20 ס"מ מרוב שהם אדישים

לא יהיה מי שיושיט יד,יבעטו בי בשמחה רבה

כי רק על עצמם הם חושבים,לילות וימים

קודם הם ורק הם ואחר – כך שוב הם,ילדיהם והנכדים .