שמיים מעוננים

אני כבר לא זוכר,

איך זה היה לאהוב אותך.

גיליתי זאת בהתבוננות,

אל שמיים מעוננים.

דמיינתי אותך שם לידי,

עת נשכחו כל צרותינו.

והיינו ממש כמו פעם,

אוהבים אהבה אינסופית.

ניסיתי לדמיין אותך שכובה,

וראשך מורכן על בטני.

התעקשתי לצייר תמונה שלך,

וכמעט ראיתי את קווי המתאר של גופך.

לא,

אוי לא.

קוץ מכוער בלב,

ניפץ את בועת דמותך.

כאב לא שוכח ולא מאחר,

מוחק את הטוב שהיה.

ומשאיר חור שחור,

עמוק בפנים.

אוי נו,

אויש

ראש השנה,

רציתי לשלוח לך הודעה.

שיהיה לך בהצלחה נטע לי,

ושנה טובה, נטע לי.

תהני בטיול, נטע לי,

בהצלחה בלימודים נטע לי.

תשמרי על עצמך נטע לי,

תשאירי, לי, מקום, בלבך.

כי נשאר לך בליבי,

את אי שם איתי.

יושבת שם מבעד לחלון נפשי,

מחייכת וצוחקת כמו תמיד.

אוהבת כמו תמיד.

מסתכלת עלי.

מסתכל עלייך.

בנשמה.