(RIP VAN WINKLE (2

Rip Van Winkle [©רבקה ירון]

2.

מי שיזהה אותי

יִרְאֶה אֶת הדרך וישים

אותי בַּמסלולים וּבַצמתים

אש אדמה מים אֲוִיר

ככה למדתי ככה למדנו וּבָאֲוִיר

יֵשׁ

רוּח וחושך ואור בַּימים שפילים עברו דרך

חוד המחט הקדוּם הלא מוּכּר וּבַמים הא וּבַמים

יֵשׁ

לווייתנים ובנוֹת ים ודגים וימאים ועִמם אגדוֹת

והיסטוריה ושירה אדירה לא נורמאלית וּבָאֲדָמָה

יֵשׁ

אוֹצָרוֹת וְרֶחֶם וזרעים ופקעוֹת ומינֵי מינים של

תִּקווֹת לַתִּקווה (ממוסחֶרֶת היום) וּבָּאֵשׁ - וּבָאֵשׁ

יֵשׁ

חוֹם ואימה והרס וחיים וחרדוֹת וניצוצות של

גאוֹנוּת וסיכוי לטוב וסיכון מובנֶה לכילָיוֹן  

---

---

עמכם הסליחה, לא הצלחתי לעשות היפר-קישור. לכן, 

כאן החלק הראשון (לא חובה לקרוא, באמת!!!): 

Rip Van Winkle

 
1.
מי שיזהה אותי
יזכור אֶת ליז טיילור
אֶת בריזיט בארדו
אֶת מרילין מונרו
שעות על שרפרף בחדר השירותים להגיע למראָה לבדוק
אֶת הדמיון המדומיין לכל אחת מהן, שעות של תרגול ההליכה כמו
כל אחת מהן, ימים של חיוכים וימים של אֵבֶל לעומת ימֵי ריצה וקפיצה
לגובה, לרוחב, על חבל ו
המרצפות הצהובות שהיו בצבע לבן-גיר עם פינות אדומות כמו הלחיים של
הילדה בת הארבע החמש השש השבע ובת שמונה כבר ידעתי איך ייראו
פנַי טֶרֶם ידעתי שלא אֶגְבַּהּ עוד אחרֵי שאהיה בת עשר, ימים של כתף חולצה
שמוטה כאילו גדלתי עוד ועוד ובת שלוש מספיק כדֵי להבין שיש אחד Perón
ואחת Evita ששש-ששש-שקט החיים זורמים למרות הפוליטיקה ולמרות ההגירה
שמהגריהָ מאובנים בתנועת סֵבֶל מסומן בְּמִסְפָּרִים תמוּהים אני מזהָה אותם אולַי היום
הם מזהים אותי

---