סימנים / יהושע רוזנברג

סימנים /  יהושע רוזנברג

מן המטבחים עולה ניחוח תבשילים

קרא ורוּביא, כַּרְתֵי, סילקא ותמרים,

ואני נזכר בשנה שעברה

יחדיו מכינים סימנים.

אם אתה יודע לבשל,

אמרה חן,

תהיה סבא וסבתא גם יחד

ובְּעַל כָּרְחי עָניתי אָמֵן.

חותך את הכַּרְתֵי ועיני דומעות,

כי נִכְרָת מִבֵּיתי שִׂמְחָה וָגִיל,

מקלף את הגזר וכואב

כִּי נִגְזַר סַפִּיר גִּזְרָתך מֵאֶרֶץ חַיִּים,

לא נקרע רוע גזר דינך.  

צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נֹעַם

מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעָצֶם,

דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ,  

הַגֶּפֶן הוֹבִישָׁה וְהַתְּאֵנָה אֻמְלָלָה

רִמּוֹן גַּם תָּמָר וְתַפּוּחַ כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יָבֵשׁוּ

כִּי הֹבִישׁ שָׂשׂוֹן מִמני. 

סימנא מילתא  היא:

כל שרוח חכמים נוחה הימנו בשעת מיתתו

סימן יפה לו.

מת בערב שבת

סימן  יפה לו,

כל שרוח עצמו נוחה בשלו

סימן  יפה לו.  

את  סימן  לְבָנַיִךְ.    

בא בעל סימן ונטל את שלו.