מקימי מעפר דל

אוֹתוֹ יוֹם

לֹא הָיְתָה יָד מוּשֶׁטֶת,

לֹא מִמַּעַל, וְלֹא מֵהַמֶּרְחָב.

עֵינַי הִתְהַפְּכוּ לְאָחוֹר

וְלֹא רָאִיתִי אֶלָּא שִׂנְאָה

חֲשׁוּכָה קָשָׁה מִנְּשׂוֹא.

אֶת יָדִי שֶׁלִּי שָׁלַחְתִּי בְּנַפְשִׁי.

אַךְ הָאֵל הַטּוֹב הִשְׁאִירַנִי בַּחַיִּים.

נָשַׁרְתִּי מֵעַל עַמּוּד קָלוֹן

נֶחְבַּטְתִּי בְּאִמָּא אֲדָמָה.

קַמְתִּי לְאַט

חֻלְיָה  אַחַר חֻלְיָה .

עַמּוּד שִׁדְּרָה   

מְגַבֶּה בְּחִירָתִי

לָשֵׂאת אֶת הַיֵּשׁ וְהָאַיִן. 

לְיַשֵּׁר מַהֲמוֹרוֹתַי

לְשׁוֹרֵר שְׁקִיעָה וּזְרִיחָה.

לוֹמֶדֶת לְהָעֵז,

לְהִשָּׁבֵר

לְהִתְחַבֵּר.

נִשֵּׂאת עַל עָנָן כָּסּוּף     

כְּמוֹ קֶשֶׁת בְּעָנָן.

מֻבְטַחַת מִפְּנֵי מַבּוּל.

מִתְפַּלֶּלֶת לִחְיוֹת

בְּטֶרֶם אָמוּת.