יצאנו לסין

יצאנו לסין באווירה מעט שונה.

צברנו מרץ וגם מלאי,

שיספיק לבייג'ינג ואולי גם לשנחאי.

בתוך המולה של מיליארד אנשים וקידמה,

הגענו גם אנחנו להפריח מעט שממה.

הלכנו שבי אחר המדריך,

בלי לחשוב לאן,

ואם בכלל כך צריך?

בלשונו השנונה שלף אגדות וסיפורים,

מיד פעם רשם וגם דחה קיטורים.

ואני בהפוגות, פתחתי בירה אחת או שתיים,

אם הייתי צמוד לעמיאל, בטח היו נפתחות כפליים.

חברנו לזה ולזו, קשרנו קשרים,

על זה בטח יכתבו לא מעט שירים.

כך אפשר למגן תכנית טיול,

למרות מוכי צננת ושיעול.

עברנו רחובות, שווקים והרים,

רכבות, מטוסים, נהגי ריקשות שבירים.

היינו בחנויות קולניות עם אוצר בלום,

וגם הרבה כאלה בלי כלום.

כך רגלינו התקצרו במרדף,

אחר האשה שבדקה מדף מדף. 

בארץ האורז, הברווז והצרצר,

סוג חדש של הווי נוצר.

דוכנים עמוסי צבע וטעם,

רעש המוני קורע את עור התוף כמו פעם.

המדריך בלשונו השנונה,

המשיך ופאר אורז ותה, עקרבים ונוזל נחשים,

שמפאר גברים ודוחה נשים.

אמר זאת בגאווה גברית, וכדי לא להתבלבל

מן הסתם סגנן זאת בעברית. 

אחרי הכיכר הגדולה והשדרה האימתנית,

שטפנו את העיר האסורה השמרנית.

יצאנו משם נפעמים ברינה,

ממראות האין סוף, התמונות והגינה.

המדריך בשלו, על סין וצ'ין, צ'ן ולי,

והו והי, וטיין מי מי.

עד שהתבלבלנו, וכבר לא ידענו מי נגד מי.

לאט לאט הפנמנו את הבאג שלקה בו האיש,

שללא ספק את התמונה בהחלט המחיש.

לבסוף מקאו והונג קונג,

כאן אתה כבר מרגיש כמו קינג קונג,

כי הצלחת במשימת המזוודה, ההשכמה

וקניית הבגד והתליון,

ממש כמו המירוץ למליון.

כך יצאנו לדרך ללא דעה קדומה,

ברקע הנוף והראות העמומה.

לבסוף לאחר הגיבוש והיקיצה,

התברר שזו גם אחלה קבוצה.

בתקווה שכל אחד בה התרצה.

אז תודה ליוסי המדריך, שדאג להכל כמו שצריך,

מי יתן ונוכל לקוות, שרק אלה יהיו הדאגות.