בֵּית-סֵפֶר אָלִיאָנְס (כָּל יִשְׂרָאֵל חֲבֵרִים)
שנת 1956 רח' יְחִיאֵלִי שְׁכוּנַת נֶוֶּה –צֶדֶק
יוֹם בְּכִתָּה ו' 2
נסים פרנקו
08:00 מִסְדָּר בּוֹקֶר,"הַתִקְוָּה" טֶרֶם כְּנִיסָה לַכִתָּה עִם הַמּוֹרֶה סִילְבֵר(50). שָׂשׂוֹן צֶמַח
חוֹטֵף מֵהַמּוֹרֶה זָאפְּטָּה בָּעוֹרֵף, כִּי הִכְנִיס אֶצְבַּע לָאַף. הַמְּנַהֵל וְהַמּוֹרִים שֶׁלָּנוּ
הִגִּיעוּ מִצַרְפָת, הַמְּנַהֵל הִתְגּוֹרֵר בְּבֵיהַ"ס בְּדִירָה גְּדוֹלָה שֶּׁמָּעַל לַמָזְכִּירוּת, שֶׁלְּיַד חֶדֶר
אָחוֹת בֵּיהַ"ס. שִׁיעוּר רִאשׁוֹן "גְרָאמֵר", דִּקְדּוּק צָרְפַתִּי, "צָבָּרִים" לֹא יוֹדְעִים לְבַטֵּא
יָפֶה צָרְפָתִית וְזֶה נִשְׁמַע עִילֵג וּמְעוֹרֵר צְחוֹק וְלָכֵן כָּל מִי שֶּׁפָּתַח פִּיו גָּרַר פֶּרֶץ צְחוֹק אַדִּיר
לְכַמָּה דַּקּוֹת, סִילְבֵר קָרַב אֶל דָּוִיד סָאלִינָאס תָּפַס בְּאָזְנוֹ, וּמָשַׁךְ אוֹתוֹ לְכִיוּוּן דֶּלֶת
הַיְּצִיאָה כְּשֶׁהַיֶּלֶד צוֹרֵחַ מִכְאֵב. הַמּוֹרֶה סָבַב עַל עֲקֵבָיו, הִבִּיט בְּכוּלָנוּ וְשָׁאַל מִי עוֹד
רוֹצֶה לְצֵאת מֵהַכִּתָּה. כַּמּוּבָן שֶּׁלֹּא לָמַדְנוּ צָרְפָתִית, לָמַדְנוּ אַלִּימוּת מִמַּעֲשֵׂה הַמּוֹרֶה.
שִׁיעוּר שֵׁנִי הָיָה עִם הַמּוֹרֶה סְטוֹלִיאַר (54), אִישׁ עַצְבָּנִי מֵרֶגַע הַהַשְׁכָּמָה, גָרוּשׁ וּמְטוּפָּל
בְּיֶלֶד בֶּן 6 מֵפוּנַק לְהַחֲרִיד, לְעִיתִּים הָיָה מֵבִיא אוֹתוֹ לַכִּתָּה בְּאֶמְצַע הַשִּׁיעוּר.
הֶרְגֵּלוֹ שֶׁל מוֹרֶה זֶה, הָיָה לְהָעִיף מִמֶּרְחָק אֶת תִּיקוֹ לַ"קָאטֶדְרָה" כָּךְ כִינוּ אֶת הָפּוֹדְיּוּם
אָז, לְהֵיעֲצֵר בְּמֶרְכַּז הֻכְּתָה, לְהַבִּיט בְּפָנֵינוּ בְּפָנִים חֲמוּרוֹת סֵבֶר, וְ-"אַתָּה, אַתָּה וְאַתָּה"
הָיָה מַצְבִּיעַ עַל שְׁלוֹשָׁה תַּלְמִידִים בֶּאוֹפֶן קָבוּעַ, וְצוֹעֵק:"הַחוּצָה אֲבָל מַהֵר"! וְכָל אַשְׁמָתָם הָיִיתָה, שֶׁהָיוּ מְפָגְרִים בָּלִימוּדִים, וְהָיוּ נִרְאִים מְגּוּדְלֵי מִדוֹת, וּמְגָּחַכִים תָּמִיד בְּעֵת שֶׁהָיָה נִכְנַס לַכִּתָּה. הוּא לֹא סָבַל אוֹתָם, יְלָדִים לְהוֹרִים קְשֵׁי-יוֹם לְבוּשִׁים בְּגָדִים
יְשָׁנִים, וּמַמָּשׁ לֹא נִרְאוּ טוֹב.הַמּוֹרֶה לִוָּה אוֹתָם בְּדַרְכָּם הַחוּצָה וְאָמַר:" אַתֶּם בֵּין
כָּךְ וְכָךְ סְתוּמִים וּסְתָם יוֹשְׁבִים כָּאן, הֲרֵי רֹאשְׁכֶם חָלוּל כָּל כָּךְ, עַד כִּי אֲנִי שׁוֹמֵעַ הֵד
מִתּוֹכְנוֹ", לְאַחַד מֵהֶם, שֶׁהָיָה יָתוֹם מֵאָב שֶׁנָּפַל בְּמִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר, הוֹסִיף וְאָמַר
" אִם אָבִיךָ הָיָה קָם וְרוֹאֶה אוֹתְךָ הַיּוֹם, הָיָה חוֹזֵר לְקִבְרוֹ מִיַּד".
שִׁעוּר שְׁלִישִׁי הִגִּיעַ עִם הַמּוֹרֶה בֶּן-מְנַחֵם הַמְכוּנֶה "פָּאפּוּ" (61) וְכִי מַדּוּעַ? בְּכָל פַּעַם
כַּאֲשֶׁר אָמַר מִילָה עִם הָאוֹת "פֵּ" הָיָה יוֹרֵק, פָּשׁוּט מַשְׁפְּרִיץ רוֹק לַפָּנִים שֶׁל הַתַּלְמִיד
פַּעַם, הַתַּלְמִיד יָרַק עַל פָּנָיו בַּחֲזָרָה וְשָׁאַל:"כָּעֵת טוֹב לְךָ?" וּכְמוּבָן, שֶׁהַמּוֹרֶה שָׁלַח
אוֹתוֹ לְלִשְׁכַּת הַמְּנַהֵל, וְשָׁם, הָיוּ תָּמִיד לְצַד הַמּוֹרִים, אוֹטוֹמָאטִית.
לְמוֹרֶה זֶה, הֲכִנֹתִי מַתָּנָה חֲרִיגָה, אֲנִי הָיִיתִי הַתַּלְמִיד הַמִסְתָּכֵּן תָּמִיד, בָּחָרוּ בִי, וּמִי
אֲנִי שֶׁאַעֵז לְהִתְנַגֵּד? יֵעָשׂוּ חֵרֶם עָלַי.
לִפְנֵי תְחִילָת הַשִּׁיעוּר, הֲכִנֹתִי מִבְּעוֹד מוֹעֵד קוּפְסַת שִׁימוּרִים, לִשְׂפָתָהּ קָדַּחְתִי נֶקֶב
וְקָשַׁרְתִי חוּט שְׁפַּאגָאט מִן הַנֶּקֶב בַּקוּפְסָא אֶל יָדִית הַדָּלֶת, הַקוּפְסָא הָיִיתָה מְלֵאָה מַיִם קָרִים. אֶת הַקוּפְסָא הִנַּחְתִּי מֵעַל הַמַּשְׁקוֹף, שֶׁתָּמִיד רָעַד כַּאֲשֶׁר פִּתְחוּ אֶת הַדָּלֶת
סַגָּרְתִי לְאַט אֶת הַדֶּלֶת, כְּשֶׁכָּל הַיְלָדִים כְּבָר יוֹשְׁבִים בַּכִּתָּה, דַּקּוֹת לִפְנֵי כְּנִיסַת הַמּוֹרֶה.
וְכַמּוּבָן הוּא נִכְנַס, כּוּלָנוּ קַּמְנוּ עַל רַגְלֵינוּ, וְהוּא קִיבֵּל אֶת הָמִקְלַחַת עַל רֹאשׁוֹ.הַאִישׁ
הָיָה הַמּוּם, נִרְעָשׁ וְנִרְגָז, מָחָה אֶת עֵינָיו וּזְקָנוֹ, מִלְמֵל קְלָלָה בְּאִידִישׁ, וְנִסָה לְלַמֵּד
זִמְרָה וְתָנַ"ךְ, שְׁנֵי מִקְצוֹעוֹת שׁוֹנִים וּרְחוֹקִים בְּתוֹךְ שְׁעָתַיִם רְצוּפוֹת, כְּבָר לֹא הָיָה לָנוּ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ וְלִהְיוֹת מוּטְרָדִים מֵהַמּוֹרִים הַ"דְּפוּקִים" שֶׁנָּחֲתוּ עָלֵינוּ, וְעוֹד מִצַרְפָת.
שָׂפָה זָרָה רִאשׁוֹנָה אֶצְלֵנוּ הָיִיתָה צָרְפָתִית עַד כִּתָּה ח' מִשָּׁנָה י"א רַק הֵחֵלּוּ לְלַמֵּד שָׂפָה
שְׁנִייָּה אַנְגְלִית, לֹא הַרְבֵּה יְלָדִים נִרְשְׁמוּ לְלִימוּדִים גְּבוֹהִים יוֹתֵר מֵעַל כִּתָּה ח', וְיָצְאוּ
לַעֲבוֹד בְּכָל מִינֵי עֲבוֹדוֹת מִזְדַּמְּנוֹת כְּדֵי לַעֲזוֹר בַּבַּיִת. כוּלָּם חָיוּ בְּדוֹחַק רַב, כִּי גַּם עֲבוֹדָה לֹא הָיִיתָה לְכוּלָם, הָיָה חוֹסֶר עָצוּם בִּמְקוֹמוֹת עֲבוֹדָה לַהוֹרִים, וְגַם לָנוּ.
בִּשְׁעַת הַשִּׁיעוּר הָרְבִיעִי, הִגִּיעַ הַמְּנַהֵל לַכִתָּה וְאָמַר:"יְלָדִים, לְכוּ הַבָּיְתָה, אֵין יוֹתֵר
שִיעוּרִים הַיּוֹם, הַמּוֹרֶה לֹא בָּא. שׁוּבוֹ מָחָר."
הָיוּ עַשְׂרוֹת יָמִים כָּאֵלֶּה בַּשָּׁנָה,לֹא יוֹדֵעַ אִם לָמַדְנוּ מַשֶּׁהוּ מֵהַמּוֹרִים, אַךְ לָבֶטַח הֵם
לָמְדוּ הַרְבֵּה מֵאִתָּנוּ.הַיּוֹם הֵם כַּנִּרְאֶה מְרִיחִים אֶת פִּרְחֵי הַבָּר מִן הַשׁוֹרֶש.
תָם וְלֹא נִשְׁלַם.
