הגיל הוא רק מספר.

     הגיל הוא רק מספר. מאת זיגי בר-אור

הפעם זה לא מצחיק, בגלל חשיבות הנושא,

עבורי לפחות, אז תתחשבו.

מי שטרם הגיע כמוני לגיל 89 כדאי שידע

שבגיל זה החיים רק מתחילים

ואם אתה קם בבוקר בלי כאבים בגב

ואפילו בלי טחורים ומסוגל לנגב לעצמך

לשמוע את שמך כשקוראים לך,

סימן שאתה עדיין חי וזו בשורה טובה.

אבל זה שלא קוראים לך למילואים,

לא מגיבים לך לקורות החיים לקבל עבודה,

שבחורות לא זורקות מבט חושני אליך

זו הרגשה של קיפוח נוראי.

רק התמונות באלבום בהיותי צעיר

ובמקביל מסתכל כיום במראה

אני מבין מההבדלים שאני לא צעיר,

אז מה ? אבל אני חי וקיים.

שילכו לכל הרוחות הנודניקים האלה

ששולחים לי כל הימים הצעות

להצטרף לבית אבות זה או אחר

במחירי מבצע, כולל משחקי קלפים

משחקי בינגו וערבי ריקודים,

מופעים של אקורדיוניסט ושירה בציבור

וחדר לבד, אבל עם שתי מיטות נפרדות

וזה בכלל לא מובן לי, בשביל מה ?

הכי מעליב אותי שמישהו קם באוטובוס

ומציע לי לשב במקומו, כאילו אומר

אתה כבר זקן וקשה לך לעמוד,

לך תגיד שאני בסך הכל בן 89

לא תודה, שמור לי את המקום שאזדקן,

בינתיים אני עוד משחק עם הנכדים

בחמש אבנים, בדוקים וקפיצות בחבל

מתקלח לבד ומסתכל שם למטה

אם הוא עדיין קיים והוא תמיד עונה

שהוא עומד לרשותי במצב מצוקה.

גם הזיכרון לא חייב לבגוד בגיל זה

עובדה, אני זוכר שפעם הייתי יותר צעיר

ורק מעט התבגרתי ונוספו לי קמטים.

אז תדעו אתם, אלה שטרם הגיעו לגיל,

שהחיים גם בגיל 89 הם נפלאים

רק טיפת מזל שגם תהיו בריאים.