תמימי דעים

נזרקנו כך מבלי לומר מדוע.

ללא הקצבה של זמן קבוע

מי אמר לאן נלך

לעולם לא נדע אם לבכות או לחייך.

בתוך האינסוף חיפשנו בקשה.

כוכב נופל הבענו משאלה

זהו כוכב עתיק שפג לפני מיליוני שנות-אור

סימנו מופיע לבשר בואו של יום שחור.

תמימי דעים! עורו, קומו

פזרו יום יום בתוך חשכת חיינו הבלויים

תמימי דעים! הביעו קץ, קץ כל הימים.

ישבנו כך על שפת-הים.

מבלי לדעת למה

מהם גרגרי החול ממה הם עשויים וכמה?

אז באופק ספינה ששטה, לפתע משאלה נולדה

תן להיות בספינה על הים כנדנדה.

ומרחוק קברניט חולה שמאס ברוח-ים

ראה אותי באופק החול מבקש ליבו – לשם.

תמימי דעים! פירשו ידיים, שאו זעקה באוויר

מי אני ומי אנחנו, מתי יחשיך היום ולא יאיר?

בין מפגש ההר לואדי

בין הילד החי למת

בין יומיום, ללילה לילה.

אני עוד משוטט.

מתי יפסיק הילד לחיות וליבו יגוז

מתי צל אדם ירחף בין קברי העזוב,

כך אני, כך גם את, כך בדיוק כולכם

חיפשתם עצמכם מבלי לדעת למה ומהם חייכם.

נזרקנו כך אל תוך כחול עמוק רק סופנו ברור כאור

נראה עצמנו אבודים בתוך הבור השחור.

תמימי דעים! חייתם חייכם עד שדם בורידים לא נותר,

מבלי לדעת למה סופנו כדרך כל בשר.