רוֹבּוֹטְרִיקִית

בתיאטרון ,בחלק מן ההצגות התפאורה היא דינמית ומשתנה.לעתים בין מערכה למערכה. לעיתים אינה משתנה במשך כל ההצגה.
אבל במקום ההוא ,שבו ההצגה מתחלפת לעיתים מרגע לרגע, בין אם בדרך של מהפך ובין אם רק בפרטים אחדים - גם התפאורה והתאורה מתחלפות בהתמדה. כאילו לא נוח לו לים בלי להשתנות בכל רגע. אולי משמעם לו והוא לא יודע איך להעביר את היום. מי יודע? אולי אשתו לא מתייחסת אליו יפה,אולי לא מספקת לו את צרכיו. ממש אין לי שום השערה בעניין הזוגיות שלו. ולא רוצה להטריד אתכם בהשערות שווא. אז כיון שהוא לא מרוצה/לא מסופק/משועמם הוא משחק ב"להשתנות". הנה הוא רוגע שולח אדוות רכות שמלטפות בחום ובחיבה את החול הגובל בו. לפעמים יעלו גם על הנשים והגברים הגובלים בו או רק ילטפו. לעיתים הוא כל כך זועם שקצף יוצא משפתותיו והוא מתחיל להרביץ עם הגלים שלו בכל דבר שהוא פוגש. ממש נורא. ויש אזורים שמשום מה יש לו כעס באמת עצום עליהן ואז?אוי ואבוי! ראו ערך "צונאמי" בויקיפדיה.
אני אוהבת את כל הצבעוניות הזו האנטי משעממת בים ומנציחה הכל במצלמה בפעם המאה אחזור ואומר - אולי למען החדשים מקרוב באו אלי - כי הים ואני ממש זוג : כשהוא סוער אני מנסה להרגיע אותו,כאשר אני סוערת נכנסת למים והוא עוטף, מחבק,אוהב ומרגיע
יום שני, כבר כשאני יורדת לחוף ריח נפלא בא באפי ומלוא ריאותיי, קודם כל צועדת שעה ואז נכנסת למים לעשות עם הים קצת...אהבה
היום הים היה סוער, על החוף השתזפו המון מדוזות...כשנכנסתי למים זה היה כמו בריקוד, צעד אחד שלי קדימה והופ גל גדול ושני צעדים לאחור - שני צעדים שלי קדימה והופ עוד גל ששיחק איתי ואמר לי עד כאן....עכשיו תורך 4 צעדים לאחור,כמובן שנתתי לים....לנצח, שירגיש טוב ויסכים שאבוא עוד ועוד ועוד.
שם אל מול הים הגדול , בחרתי להקריא שיר והפעם נוסטלגיה חזרתי לספר הראשון "חבלי תקווה" ינואר 2013 ובחרתי לקרוא את השיר:-

רוֹבּוֹטְרִיקִית

מִנְקוּדָת מַבָּט רוֹבּוֹטִית, הִשַּׁלְתִּי יְרִיעוֹת פַּח מֵעָלַי,
מְצוּיֶדֶת בְּאַרְגָּז כֵּלִים, מְרוֹפֶפֶת אֶת כֹּל הַבְּרָגִים
אֶת הַמְּכוֹנָה שֶׁבִּי פֵרַקְתִי גִּלִּיתִי חַיִים.
~
פַּעַם,
הָיִיתִי מִן רוֹבּוֹט
עובֶדֶת,
נוֹסַעָת,
חוֹזֶרֶת
הַכֹּל בִּזְמַנִּים קְבוּעִים,
בּוֹכָה וְאַף צוֹחֶקֶת
אוֹכֶלֶת וְשׁוֹתָה
בִּזְמַנִּים קְבוּעִים,
אוֹתָן הַשִּׁיטוֹת אוֹתָם הֶרְגֵלִים.

וְאָז - הוֹפָעָת,
לִבִּי פַּעַם בְּחֹזְקָה
בִּרְגָשׁוֹת הֵצַפְתָּ,
הָלְכָה הַמְּכוֹנָה
בָּאתָ,
הִתְקָרָבְתָ,
פָּרָצְתָ
אֶת הַמְּכוֹנָה שֶׁבִּי פֵרַקְתָ
גִּלִּיתִי חַיִים.