שִׁירִים נַעֲשִׂים מַמָּשִיים בִּי
בַּעֲלֵי זְרוֹעוֹת אֵין סוֹף,
גַלִּיים, רַכִּים, מִתְפַצְּלִים,
עוֹטְפִים, רוֹדְפִים, הוֹדְפִים,
מְמַלְּאִים, מְלֵאִים, מְצִיפִים,
נוֹשְׂאִים, מְשִׁיבִים,
קְרוֹבִים וּנְסוֹגִים.
~
מְפַזֶּרֶת עַל גּוּפְךָ
אֶת כֹּל מִלּוֹתַי
פּוֹרֶצֶת נָתִיב לְאוֹתִיּוֹת-שׁוֹשַׁנִּים
אֶל מַרְבָד שֶׁל מִלִּים
הַהוֹלְכוֹת שׁוֹלָל
בֵּין הָרְגָעִים הָאֲחֵרִים.
נְקֻדָּה. עֲקוּדָה וְיוֹקֶדֶת
נִלְהֶבֶת בִּלְהָבָת מִשְׁפָּטְךָ,
הַנֶּחְרָץ בִּגְוִילִים.
אֶל חֻקֵּי הַדִּקְדּוּק
לְהָעֵז לְהָפֵר בְּגָלוּי
אֶת פְּסוּקֵי הָאַהֲבָה
הַנֶּעֱדָרִים הִגָּיוֹן תַּחְבִּירִי.
לְעִתִּים טוֹב לְוַתֵּר
עַל כֹּל שֶׁמֶץ הִגּוּי
וְלַחֲרֹט אֶת הַכְּתִיב הָעִבְרִי
בִּבְשָׂרְךָ, בִּבְשָׂרִי
מִתְחַשְּלִים בִּי, חוֹבְטִים, מְזַעֲזֵעִים,
לוֹחֲשִׁים: הֲיִי שְׁקֵטָה הֲיִי, הֲיִי.
אֵיךְ שֶׁשִּׁיר נוֹטֵל אוֹתִי מִמֶּנִּי
מֵשִׁיב אוֹתִי לְהֵיכָן שֶׁאֲנִי,
הֲכִי אֲמִתִּי,
הֲכִי...
~ ~ ~ ~ ~
פרנקי,אתה תעשה זאת בדרכך, אני אעשה זאת בדרכי שלי.
מחוברת למוסיקה וזה סופי! כל חיי סובבים סביב השירים לא רואה שיש עוד משהו שמענין אותי.
השירים הם החברים שלי הילדים שלי גם אם נחבאים ממני החיים ועל פניהם מסיכה
כל שיר שנוגע באהבה הוא כמו מאהב בשבילי.
אוהבת להתעטף בהם,לשיר אותם, לרקוד אותם להתערטל,לעוף בלי כנפיים ,מתרגשת, מתמלאת באנרגיות בולעת הכל,בצעידות שלי לוקחת את הנייד עם המוסיקה ושם מקשיבה מאד למילים,הלחן פחות חשוב לי.
בכל פעם שאני שומעת שיר מסויים אני קושרת אותו לחיי מילא אם אלו היו רק שירי אהבה אבל מתחברת גם לכל שירי הדכאון - עד מתי?
"אלוהים תן לי רק טיפת מזל" כך מסתלסל קולה ברדיו שלי.
כל פעם כשאני שומעת את השיר -
"הוא אוהב אותה והיא אותו
זה נחמד זה נחמד"
מתכווצת לי הבטן משתחררים לי כל הברגים בגוף
הוורידים בגוף מתמלאים דם וזה בעצם די מפחיד.
"אבל האמת שהוא פוחד והיא גם כן - להיות לבד"
"אז מה שווה כל סיפור האהבה הזה"?
אני תמיד חושבת כשאני פוגשת בחור ולא מתאהבת בו
הוא בדיוק כמו זה שהיה לפניו וכמו זה שיהיה אחריו.
הפנטזיה שלי נשגבת אני מפליגה עם הדמיון למרחקים,מרחפת שוכחת את המציאות , חיה לי מיום ליומיים ועוד שלושה.
"אם אין בו פרחים וכנורות דביקים שמנגנים"
אז אין פרחים צהובים גם אין כנורות שמנגנים על מיתרי לבי
המון שאלות שואלת את עצמי האם יש אהבה בעולם?האם יש זוגות מאושרים? יש? (אתם חושבים ככה?) אני יודעת שטוב לי באהבה שיש לי,אבל מהכאבים בא לי לעיתים להקיא את המילים את הרגשות,כשאני רואה ממולי את הסבל,ומנסה לעשות את הכל לשפר את המצב.
ומה מחבר בעצם בין גבר לאישה? (נו באמת , מה מחבר?)
"זה לא רומן, סתם בדידות אל תהיי מודאגת"
אני - לא מודאגת יותר. (חשבתם שמודאגת? ממה? יש לי את הדאגות שלי)
ואולי המוות כבר עדיף מגורל מר של אהבה שנולדה מבדידות?
"מהבדידות הזו לא נמות
גם לא נחיה בשקט"
אז מה עדיף? מה אני צריכה לבחור? ואני רוצה קצת שקט.
(תעזרו לי, נו)
לא רוצה לשמוע את השיר הזה יותר!!
די ארקדי די שיטרית תשירו לי שירים אחרים, שירים עם מנגינה רכה, משלימה
מלאת חמלה אולי "עיגולים של שמחה? כן זה קרוב לי יותר ואתם גם יודעים עכשיו למה.
אולי "מי אוהב אותך יותר ממני מי מצחיק אותך כשאת עצובה"
גם אם אתה, ארכדי לא שר את זה לאשה - אני אלביש עלי את המילים, לא אוותר עירומה ואראה בשמלת המלמלה הכי יפה שהיתה לי עד כה אלך על קצה האצבעות בדרך למפגש הראשון
על גרם המדרגות האחרון כאשר הפניה והאי, היא תהיה פניית חיי אולי אהיה כמו סקרלט אוהרה
זה מתאים לי עכשיו יותר במצב רוח השיגעוני שנמצאת בו, ששם השחורים יותר מהלבנים.
מה אני מבקשת? אהבה. מה כבר ביקשתי?
רוצה לחוש שעם כל משפט יד נעלמת תלטף ראשי , תחבוק גופי העורג,
גם "אם אין כנורות שמנגנים" זה עדיין יכול להיות סיפור אהבה שימלא לבי באושר.
"אז מה שווה כל סיפור האהבה הזה"?
מבטיחה להשתמש בשיר שלך כפסקול לחלומות שלי . אני אשלם לך תמלוגים. נשבעת.
יושבת בחדר מביטה איך יורד לו היום. לבד בחושך מקשיבה לשירים שקטים
ברקע, פרנק סינטרה קורא לי
ל"ניו יורק ניו יורק" ואני,משמנת בדידותי עוצמת עיניי מדמיינת.
פוליקר מבטיח לי: "בואי נעוף רחוק אני אהיה לך כנפיים" אני רוצה לעוף כמה שיותר רחוק
רק לא יכולה לא בגלל שאין לי כנפיים, פשוט לא יכולה.
עוד שיר מתחלף "בצבא הכי חזק שבעולם אלחם למענך" מבטיח לי עמיר בניון
מרגישה כי כולם אוהבים אותי שיר נוסף חותם את התוכנית
"לונלי, איים מיסטר לונלי" האוזניות מהודקות לאוזניי מצטרפת לפזמון שרה בקול,
"לונלי, איים מיסטר לונלי". הפלאפון מצלצל משמיע את אותה המנגינה
זה הרינגטון שבחרתי גם הפלפון שלי מרגיש בדיוק
כמוני לבד.
דייייי!
ואולי יש לכם במקרה, בטעות
איזה "שיר אהבה פשוט"?
אריק לביא -11 שנים למותו
