אם אינך נודד בדרכים לבמת דיון: הצורך בכתיבה

אִם אֵינְךָ נוֹדֵד בַּדְּרָכִים,

מִן הַדִּין שֶׁתַּחְרִישׁ

מוּל יְבָבַת הָרוּחַ הַבָּאָה מִן הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל,

חוֹרֶשֶׁת בּוֹ אֶת הַתְּלָמִים,

אֶת הַקַּוִּים וְהַחֲרִיצִים -

וְהַדְּמָעוֹת וְהַדָּם וְהַכְּאֵב הַבִּלְתִּי נִגְמַר:

דַּרְכּוֹ אַתָּה חָשׁ וּמֵבִין

 מאיין בָּאִים סִפּוּרֵי הָאַהֲבָה וְהַפְּרֵדָה,

וְהַזַּעַם שֶׁאֲנָשִׁים נוֹצָרִים בְּתוֹךְ לִבָּם

בְּלֵילוֹת אֲרֻכִּים וּבִלְתִּי נִגְמָרִים.

וְאַתָּה מָה? תֹּאהַב, תִּשְׂנָא, תָּבוּז,

תִּזְעַק אֶת הַשֶּׁבֶר אֶל תּוֹךְ הַגֵּאָיוֹת,

וּתְדַבֵּר אֶל הֶהָרִים הָרְחוֹקִים-

וְתַסְכִּית לַקּוֹלוֹת הַבָּאִים מִלֵּב הַיְּלָדוֹת -

שֶׁבְּאַחַת חֶרֶב עֲלֵיהֶן עוֹלָמָן,

וְהָאֲנָשִׁים הַצְּעִירִים שֶׁלֹּא עוֹד יֹאהֲבוּ -

בַּאֲשֶׁר נָטַשׁ אוֹתָם הַתֹּם.

וּבְהִיּוֹת קֻלְמוּסְךָ בּוֹעֵר וְסוֹעֵר וְנוֹטֵף 

  אֶגְלֵי טַל שֶׁל בְּקָרִים שֶׁכֻּלָּם תְּהִיָּה

בְּתֹם לַיְלָה בּוֹ נִרְמְסוּ הַשָּׂדוֹת -

הַנָּח בְּאַמְתַּחְתְּךָ  קֶסֶת וּדְיוֹ.

 לְךָ אֶל הַמֶּרְחָבִים.כְּתֹב אֶת הַדְּבָרִים