באותו היום

בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם רָצָה אָבא שֶׁלִּי לוֹמַר לִי דְּבָרִים

שֶׁהָיוּ חֲשׁוּבִים לוֹ כְּפִי הַנִּרְאֶה.

אֲנִי זוֹכֵר אֶת היום.את הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת,

אֶת הַצְּלָלִים שֶׁנָּטוּ עַל פִּנּוֹת הָרְחוֹב.

הוּא הָיָה מְהַלֵּךְ לידי, וַאֲנִי הִתְבּוֹנַנְתִּי

בְּעֵץ מִמּוּל,  מְהַרְהֵר בְּתוֹךְ תּוֹכִי, אִם

בַּשָּׁנָה הַבָּאָה יְהֵא הוּא כָּאן לידי לִרְאוֹת

אֶת הֶעָלִים הַנּוֹשְׁרִים.

ביוני אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת שִׁבְעִים וְאַרְבַּע ,

הָעוֹלָם שֶׁלִּי הָיָה פִּרְאִי, מתירני וְגַס בְּמִדָּה.

וַאֲנָשִׁים בָּאוּ וְהָלְכוּ מִמֶּנִּי - וַאֲנִי מֵהֶם,

 חָסֵר מָנוֹחַ וְחָסַר תקנה.

הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּחֲצֵרוֹת ובכניסות לְלֹא מָבוֹא,

וּלְאֵין דֶרֶךְ וללא הועיל, וחף מכל מחשבה יתירה

וְעָדיִין השמש הַהִיא שֶׁל אוֹתוֹ אַחַר צָהֳרָיִם

וְהַמַּחְשָׁבָה פֶּן לֹא יְהֵא אֲבִי  מוּל הקרנַיִם הַשּׁוֹקְעוֹת

שֶׁל יָמִים לֹא רַבִּים אַחֲרֵי.

וְכַעֲבֹר חדשיים מֵת אֲבִי,איש צעיר.

 וּמֵאָז תָּמִיד בְּחֹדֶשׁ יונִי אֲנִי הוֹלֵךְ עִם הַדְּמָעוֹת-

וְהַדְּמָעוֹת הוֹלְכוֹת אַף הֵן בתוכי,קשובות וּרְגִישׁוּת

לְמִשְׁמַע כָּל עלה נוֹפֵל בַּדֶּרֶךְ בָּהּ הָלָכְתִּי אִתּוֹ אָז.

וְהָעֵץ הַהוּא בְּשִׁדְרָה,

שכה תָּמַהְתִּי אִם נָכוֹן יְהֵא לוֹ

שֶּׁיָּכִיל אֶת כְאֵבִי בַּיּוֹם לֹא יְהֵא לִי אָב :

גַם הוּא נִפְנָה לְדַרְכּוֹ שֶׁלּוֹ בַּעֲלוֹת עָלָיו הַכּוֹרֵת

לֹא הַרְבֵּה יָמִים לְאחר, וַהֲרֵיהוּ אִיתי עַד הַיּוֹם

בְּלִבִּי - וְאֵין לִי כְּאֵב לְחלֶק עוֹד מִלְּבַד עָלִים נוֹשְׁרִים,

וְתוּגַת הַפְּרִי הַנכחד.