הצייר - לבמת הדיון של אתי

הצייר

עמד ליד מיטתה

על הבד המתוח

צייר לה את ההרים

אליהם נכספה נפשה

מעולם לא ראתה אותם

צייר ללא לאות

שתספיק לחיות

בתוך הנופים עליהם חלמה

בטרם תמות.

צייר לה את השלג

שיורד בחוץ

ראה אותו

מבעד לתריס הפתוח

יורד דק לאט לאט

כמו הכר שֶלִמְרַאֲשוֹתֶיהַּ 

הצטבר לערמה

מעבר לַזְּגוּגִיוֹת הכחלחלות

צייר אותו עד סוף האופק

ולא צייר את רגליה הקטנות

משאירות בו את עקבותיהן

אתמול הן קפאו

מחר היא תמות.