שירים

פַּחַד מָוֶת



פַּחַד מָוֶת


הפחד עטף אותה

במעטה דביק.

הנמלים נמשכו אליו

טפסו בגופה,

עורה נעשה חִדּוּדִים חִדּוּדִים.

הפחד חדר

והכה מבפנים,

סחט את חייה

לאט לאט

עד שלא נותרה בגופה –

ולו טפת חיים אחת.

כשנותרה דְּמוּמָה

על האדמה,

עזבו הנמלים

את גופה

גם הפחד

לא היה יותר

רק שלוה.


תגובות