אודות האתר אודות גלי מן התקשורת תקנון האתר
גלי צבי-ויס
דף הבית
גלי צבי-ויס
דוא"ל:
סיסמה:
שכחת?  הרשמה
כרגע באתר 209 יוצרים
חיפוש
נקבה
תאריך לידה: 22/9/1992
E-Mail:
תאריך כניסה אחרון:
03/06/2013 21:13:46

 
נושא: רפיקי מלך האריות אמר.

 
העלתה לדיון:
נורית ליברמן.
 
 

במת הדיון פתוחה להצעות החברים.

שאלות נפוצות>>

"דרך המילים"
הוא אתר מארח.
גלי צבי ויס ו/או
ההנהלה הטכנית 
של "דרך המילים",
אינם אחראים על
תמונות המועלות
לאתר ומוגנות
בזכויות יוצרים
ועל כל קנין
רוחני אחר.
העלאת היצירות
והתמונות באחריות
היוצר/ת בלבד.
חזרה ליצירות
מילים לעדיאל. - Korneliya פוסטים (1/6/2013-11:52) 393 צפו ביצירה משתמשים רשומים צפו ביצירה

הוציאה מערוך מהמגירה והתחילה לרדד את הגוש המוזר שהיה מונח על השיש,

מנסה לבדוק כמה דק אפשר למתוח את הדבר המדמם שמישהו הבטיח לה שהוא הלב שלה.

בהתחלה היא ניסתה עם פטיש כזה של שניצלים,

אבל כנראה שהמערוך הזה מעץ, שאמא משתמשת בו כל פעם שהיא רעבה, יעיל בהרבה.

הלב נמתח ונמתח כמו בצק ספוג במים. אפילו חור אחד לא הופיע בו במשך כל הזמן הזה שהיא ניסתה.

אבל הכאב לא חדל להציק, בהתחלה עיקצוץ מוזר בחזה בצד שמאל, אבל לאט לאט זה מתפשט,

בבטן הכי כאב לה. עשרות (ואולי מאות) של סכינים מושחזות דוקרות מבפנים כלפי חוץ,

מחוררות את העור המושלם-מושלם הזה שלה שפעם כ"כ התגאתה בו, (והיום הוא רק מדמם ופצוע ומכוער שכזה. אבל אולי חולצות גדולות ואדומות יספיקו כדי להסתיר.)

הלב ממשיך להמתח, (מעניין כמה בכלל הוא מסוגל לסבול) מכסה כבר כמעט את כל השיש ועדיין אפשר להמשיך.

אז היא לקחה את הדבר השטוח והמדמם (שמישהו אמר לה בפירוש שהוא הלב שלה) והורידה אותו לרצפה, ממשיכה לרדד בכל מאודה.

כ"כ הייתה עסוקה במלאכתה, בודקת את הגבולות של הלב שלה,

שהיא לא שמה לב לרגליים שמתופפות עליו.

בהתחלה בעצבנות ורק בקצוות, אבל ככל שהוא כיסה יותר שטחים כבר לא הייתה ברירה (כי הרי אם הוא תקוע כאן באמצע הרחוב ומכסה את כל הרצפה, אז חייבים לעבור, ולא נורא אם דורכים קצת, כל עוד לא מתכוונים באמת לדרוך, או שמתעלמים מטביעות הנעליים האיומות שהופיעו בין המחיצות)

והלב ממשיך, וגדל ונמתח, והיא ממשיכה לרדד בעצבנות, ובכל פעימה הוא הופך להיות קצת יותר דק והרבה יותר רחב.

ואת העיר הוא כבר כיסה, וגם קצת מהמרכז, ומעט מהצפון, ואם מסתכלים ממש רחוק אפשר לראות חלקים ממנו בדרום.

ועדיין אין בו חור, אז אולי הוא יכול על כל העולם (היא חייבת לבדוק את הגבולות שלו. חייבת לבדוק כמה הוא מסוגל לסבול)

אבל הנפש שלה קטנה מלהכיל, ללב אולי עדיין שלם (למרות שהוא מכסה כבר חצי עולם) אבל הגוף שנשא אותו מרוטש למשעי.

כי הלב אולי יכול להכל, אבל השאר פשוט אבוד, כנראה שאין יותר סיכוי להציל.

ובכל זאת, היא, עם המערוך הזה ביד, ממשיכה בעקשנות (תוך התעלמות מתמדת מהכאב, כמובן) לרדד בעצבנות איפה שעוד אפשר.

מתי כבר הלב לא יוכל יותר.

חזרה ליצירות
יצוא ל-Word יצוא ל-Word שלח לחבר שלח לחבר גרסה להדפסה גרסה להדפסה

 

  ללא תגובות כי הלב אולי עוד יכול להכיל / גלי צבי-ויס 1/6/2013
  ללא תגובות מתכון,,לא לבעלי לב חלש / מוטי אשכנזי 1/6/2013
  ללא תגובות לקורנליה צרור שלום! / ליאון 7/6/2013
כל היצירות סיפורים שירים ראיונות תחרות מאמרים הודעות אתיקה יוצרים במת דיון פטפטת
בניית אתרים בניית אתרים Media4u | חנות אינטרנטית