אישה מול מראה

אישה בשנות האמצע מביטה במראה

היא רואה אישה יפה שכבתה במהרה

עור פניה חלק כמו יריעת קטיפה

אך גופה הפך לגוף של אחרת

היא הסתכלה ארוכות  אל תוך עיניה

וברק של עצב מוזהב את עיניה פגש

אך בתווך העיניים היו יהלומים זוהרים

שהזכירו לה את ימיה האחרים

ימיה האחרים מסרבים לעזוב

את חייה עוטפים בצעיפים כהים

אך שקופים  די לראות את שקרם

שגרם לה לחשוב  שביתה הוא שם

אז עורי אישה והדליקי את האור

הסירי את צעיפי השחור

שמסתירים את יופייך ואת זהר היהלומים

שמאז שובך את חייך מקשטים

אנא דברי אל האל ותודי לו בחסד

ספרי לו את כאבך שמדגיש כל רגש

בקשי ממנו את הסם הרצוי

שכל שבור  אליו ראוי

ספרי לו כמה מוכשרת את

איך כל כישורייך את שמה בצד

כי ליבך שוקק לאהבה

שתמשיך להצית את ליבך באהבה

גם עכשיו כשקשה לך אישה

את חלונות מחשבותייך  סגרי בלחישה

תאמרי להם ללכת לישון

ואת נשמתך שחררי לנשום

כאשר תתעוררי אישה

העולם ידבר אלייך בלחישה

יעריץ כל חיוך  על פנייך

ואת יופיו י בהוד יקרין עלייך