בחלומותיי

ואולי איחרתי את המועד

אולי הדקה הזאת היתה משנה הכל

אולי לא היה מדובר בדקה אחת

אולי היתה זו שעה, או שבוע, אולי חודש

אם הייתי יודע, הייתי מחכה בסבלנות

ולעיתים אני מחשב את המרחק

עשרים דקות הליכה, חמש דקות ברכב

ולעיתים נדמה לי שככל שהזמן מתקצר

כך המרחק מתארך

המגע נשכח, הצחוק שבמבט נעלם

אני לא יכול לזכור יותר

את מה אהבתי

את מי חלמתי בלילות

ועדיין יש דמות שמרחפת מעלי

נוגעת אבל בעצם סוטרת

גם כשהיא רחוקה

ייתכן וזה לא חלום

מחשבות שלא פוסקות

בכל רגע יש תהייה

אם הייתי יודע את סופן

האם הייתי ממשיך להתפלש בהן

ואולי איחרתי את המועד

אם הייתי אומר את מה שהייתי צריך לומר

ואם הייתי שותק שלא היה צורך בשום מילה

האם זה היה עוזר?

עכשיו אין לי את מי לשאול

גם הדמות שמרחפת מעלי

לא עונה

לעיתים אני חושב

שאחריי, אנשים נעלמים

בולעת אותם האדמה והם נשכחים

אולי טעו בדרכים והגיעו אל שבילים לא מסומנים

אני יכול להביט במראה שעות

לדמיין את הדמות עומדת מאחוריי

נוגעת בי ברכות

לא שואלת שאלות גסות

לעיתים אני יכול לדמיין אותנו כמו בסרט

אחד רוקד, השני מביט

אחד שותק, השני צוחק

אני לא יודע, אם איחרתי בדקות או בשנים

ברור לי, שבכל רגע שבזבזתי

איבדתי חיים שלמים

אני מחפש את הדמות הנעלמת

והיא חוזרת אלי בחלומות

כמו סוטרת לי בלי שאוכל להתגונן ואז צוחקת בפניי

הנה אני כאן,

בחלומותיי תמיד תישארי,  במציאות תמיד תיעלמי