לִפְלִיטֵי גּוּשׁ קָטִיף  / יהושע רוזנברג

שְׁמַע נָא הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֶיךָ, אָחִי,

הַמְבַקֶּשׁ לוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, נַחֲלָה לָשֶׁבֶת,   

שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹֹהִים עִמָּךְ

אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ

הִסְכִּילוּ וָיִשְׁגּוּ הַרְבֵּה מְאֹד

מִבֵּיתְךָ נִתְּקוּךָ, שָׂמוּהוּ מְשֻׁלָּח וְנֶעֱזָב כַּמִּדְבָּר,

חֲבָלוּךָ אַחֶיךָ חִנָּם וַיִּקָּחֻךָ מִן הַנָּוֶה,

מֵעַל אַדְמָתְךָ נְטָשׁוּךָ, מִיְּרֻשָּׁתְךָ גֵּרְשׁוּךָ

מֵאֶרֶץ חֶמְדָּה, נַחֲלַת צְבִי, צִבְאוֹת גּוֹיִם

אַחֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ הֵמָּה בָּגְדוּ בָךְ וּבְנַחֲלָתְךָ הִתְעַבָּרוּ

אֶת אָהֳלֶךָ הֵשַׁמּוּ, אֶת כַּרְמְךָ שִׁחֲתוּ וַיְכַלֻּהוּ,

בֹּסְסוּ אֶת שָׂדֶךָ, אָכְלוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם,

נָתְנוּ אֶת חֶלְקַת חֶמְדָּתְךָ לְמִדְבַּר שְׁמָמָה.

לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ אֲשֶׁר לֹֹא יְדָעוּךָ

אַף אִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ

לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, לֹא תִּשְׂטְמֵהוּ

וְאַל תָּשִׁיב לוֹ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גְּמָלְךָ

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אַהֲבַת חִנָּם,

שׁוּב וְהָשֵׁב אֶת אַחֶיךָ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת

סְלַח נָא לַעֲוֹן אַחֶיךָ כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ,

עוֹד תִהְיֶה לְךָ לְנַחֲלָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ  

וְשַׁבְתָּ אֶל מִשְׁפַּחְתְּךָ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבוֹתֶיךָ תָּשׁוּב

וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ בִּנְוֵה שָׁלוֹם

וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת עַד עוֹלָם

וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא.