שירים

ג'ונסטאון 1978

ג'ונסטאון 1978 –אלי פרץ

 

 

בשלהי קיץ 1978 עמדה ילדה

בפאתי העיירה המשיחית, נ'ונסטאון

מביטה לשמיים, עוקבת אחר

דמויות הזויות מרצדות ,

בין ענני הכבשים.

דמות של דוב לבן יוצא במחול,

חובק בלרינה דקת גזרה.

וכשרוח עזה משיטה את העננים,

מופיעות דמויות מסורבלות.

גם הפיל ולצידו ההיפופוטם.

 

והאם,

גם היא מביטה אל-על, בעננים

הנשטפים ברוח שיגיונית מפתיעה

המדהירה עננים כעדר בופלו

השועט כסומא אלי תהום.

 

ובהבזק ברק נעלם העדר

ברעם מהדהד.

ומעוצמתו נסדק סכר דמיוני

ומציף את כל היקום,

בדמעות ,

 על תשע מאות נפש,

גברים נשים וטף,

העומדים בטור ומחכים לאות

לעבור על פני חבית הגדושה

עסיס מתוק מהול ציאניד.

 

הללו-יה

הספלים מושטים והמצקת יוצקת.

 

ובעיניים בורקות, כמהות למתוק,

עומדת הילדה, במצקת מאיצה

היוצקת מן הצוף שכה אבתה.

תגובות