הבריחה שהצילה חיי....

שוב התעוררתי,חייכתי חיוך מהול בכאב,לו רק ידעת כמה זה כואב,חוסר וודאות,מרגישה שבא לי למות.

במיטה הכחולה שם שכבתי,ניסתי לאסוף לשווא טיפות דמעות שכבר ייבשו,עכשיו זה אני כאן לבד כבר לא איתך כבר לא יחד כבר לא שקרים,במיטה אחרת,מיטת הילדות שלי בבית הפרטי שלי.את המיטה הכחולה כבר לא רוצה לזכור,היא באינטרנט למכירה בהכי זול שבעולם,ספוגה בדמעות כאב,כבר לא רוצה אותה.הבטחת חיוך על פנים,הרעלת לי את הנשמה מבפנים,בית לתפארת במרכז העולם כנראה שרק אתה היית סתם.לא הבטתי באף אדם הייתי היצור שלך היצור המיותם.בוקר,שמש,ציפורים,ואתה עם פרצוף תחת כרגיל,ניסיתי לחפש אולי משהו בי לא תקין הייתי מחייכת לכל העולם אבל בפנים מרגישה שבורה מן הסתם,כבר לא רוצה לעורר מהומות,שותקת,כך לא יהיו מריבות.על אופנים נוסעת לסידורים,לעבודה ,על אופניי לאוניברסיטה ללימודים,ומשם לבית לסדר ולבישולים.לא ביקשתי ארמונות ולא מתנות.רציתי רק חיוך קטן בלילה מאוחר כשאתה מגיע,לא חיוך ולא דבר,תמיד היית מתלונן,רוטן,כועס.הייתי מביטה עלייך הר אדם יפה ועצוב וחושבת  הגבר שלי,הנשמה שלי, הבעל לעתיד שלי אולי אני לא בסדר אני גורמת לו לעצבות,לא ידידים ולא חברות נכון טעות אבל ידעת איך להרעיל אותם ממני בקלות.חצי שנה ראשונה חלום חצי שנה שנייה גיהנום,היית שוער הרוע תמיד כשלא הסתדר ידעת בידיוק על מי זה נופל.עוד שבוע עוד רבנים שוב פעם נכנסת ללחץ,נו מתי כבר מתחתנים?אני קצת מוחמאת וקצת הרבה בשוק לא יודעת אם לבכות או לצחוק,שבוע אחרי אני חוזרת שעת צהריים,שוב על האופניים,ושוב פרצוץ זר מפחיד מסתכל לי בעיניים.מה עכשיו לעצמי אני אומרת,אתה אומר לי שבי שנייה ואני כולי מזיעה מטפטת עייפה,דנה זה לא יסתדר,חבל למשוך זמן אני לא צעיר הזמן לא לטובתי עובד.שקט דממה.... אני כבר לא מגיבה התרגלתי לצערי.שבוע אחרי תצעק שוב נו מה קורה מתי אנחנו מתחתנים,באמת שהשתגעתי,כבר לא ידעתי מה קורה.בלי לחשוב פעמיים מצאתי את עצמי  יושבת,בוכה..

בוא נפתח דף חדש,אתה אילם,רק אתמול חיבקת היום אתה כבר זר עוד  מעט ונגמר,פתחנו דף חדש הלכתי על קוצים,קבענו שעוד שבועיים מתארסים בהפלגה,שבוע לפני אתה נסעת לירושלים שישי שבת להורים אליי באו חברות התעוררנו יחד הלכתי לקניות בצהריים נסעת ואני הלכתי בדירתי לנמנם,בערב הרגשתי קצת מוזר כי כל הזמן היינו יחד,אבל שתקתי אמרתי לא נורא שיראה קצת את ההורים,.ידידים וחברות יצאנו לטיילת תל אביב לבלות,משום מה החלטתי להתקשר,ענית ובקול לחוץ אמרת בידיוק כרגע רציתי להתקשר,ניסיתי לדבר בעיקר הייתי בסערת רגשות,חברות שלי אמרו לי תראי אפילו שבת שלום לא איכפת לו לומר,הוא לא אמיתי משהו מוזר,במילותיי האחרונות אמרתי שנגמר,הרגשתי חרא שום אלכוהול באותו הערב לא עזר,לא בכיתי בעיקר שתקתי,הרגשתי מחנק בגרון קושי חזק לנשום חזרתי לפנות בוקר שיכורה  ארזתי דברים נסעתי צפונה להורים ודמעה אחת לא ירדה לי מהפנים,לאחר כמה ימים הודעתי שאני עוזבת גם לעבודה וגם ללימודים ולכל החיים ששם .דיברנו לפני כמה ימים ואמרת לי כנראה זה מאלוהים,לפני יומיים ידיד שלי עצר לי עם הגיפ שלו ליד הבית שלי שזה ליד העסק שלך ,זה לא היה בכוונה,זה לא דבר שהייתי עושה אני לא ילדה קטנה,הייתי בסידורים וחזרתי לרכבת פתאום 40 טלפונים,גם לאחר שנפרדנו לא קיבלתי טלפון 1 ופתאום 40 טלפונים וקללות.כנראה שאיתך אי אפשר לגמור יפה,זה רק אתה אגו ושרירים,המון תודות שהלכתי,תודה לך אלוהים,,